יתום הוא יתום

בכל פעם שעמדתי השנה לפני דלת הבית של אלמנות ויתומים חדשים - שמעתי את הלמות הלב שלי. ידעתי שאני נכנסת לתוך קודש הקודשים של משפחה ברגע הקשה ביותר, משפחה שחייה לעולם לא ישובו להיות מה שהיו קודם.

ידעתי שאני בעיקר אשתוק, כי אין כמעט מילים מול האובדן הקשה, וידעתי שלא אהיה מסוגלת לעמוד מול מבטם השואל של הילדים הבוגרים במשפחה, אלו שגילם גבוה מ־21, שגילו לתדהמתם שהם לא נכללים בספירה, לא שייכים למשפחת השכול ואין מקום לאובדן שלהם, לכאב הפרידה ולצער שובר הלב שיהפוך מלווה קבוע בחייהם, בשמחות ובקושי. אתם בטח לא מבינים למה. גם אני!

בשנת 1950 נחקק בישראל אחד החוקים החשובים והמשמעותיים - "חוק חללי צה"ל שנספו במערכה". חוק שבו מדינת ישראל אומרת לנו, המשפחות השכולות, שהיא הגב שלנו, שהיא נושאת על לוח ליבה את זכרם של הנופלים ונושאת יחד איתנו את משא הזיכרון והחיים. המדינה מוקירה את אלה שמסרו את נפשם על תקומת מדינת ישראל והיא איתנו - היתומים, האלמנות, ההורים והאחים שאיבדו את אהוב נפשם.

אבל, וזה אבל כואב ומעוות, החוק מגדיר יתומים רק את מי שגילם פחות מ־21 בשעת האובדן. מי שהוא בן 21 ויותר לא מוגדר יתום. אין לו מקום, הוא לא זכאי ליום חופש ביום הזיכרון, הוא לא מוזמן לטקסי זיכרון ולא מקבל שום ליווי רגשי או תמיכה כלכלית מהגופים הממלכתיים. לא מכירים בהיותו חלק ממשפחת השכול, בשר מבשרו של אביו שנפל במערכה. לא רואים את החיים שלו שהתרסקו, את אובדן העוגן המשמעותי בחייו, את השקט והביטחון שהשרה בו אביו. היתומים איבדו את החיבוק והתמיכה, את אבא להתייעץ איתו, לשמוח ולכאוב איתו. פשוט איבדו את אבא!

שנים ארוכות אני פועלת לתקן את העוול והעיוות המטורף הזה ולהגיד כי "יתום הוא יתום הוא יתום". גם כשגילו שנתיים ועשרה חודשים או חמש וחצי, כפי שהיו בנותיי כשאיבדו את אביהן האהוב סגן אלוף משה מועלם באסון המסוקים, וגם כשהוא בן 21 ויותר. אנחנו חייבים לשנות את החוק המעוות עכשיו! החוק משנת 1950, ולמעט שינוי מהותי אחד שהובלנו, שמאפשר לאלמנות להינשא בשנית מבלי לאבד את ההכרה בהן ואת הזכויות שלהן, לא נעשה בו שום שינוי ותיקון ביחס ליתומים.

מדינת ישראל חייבת לראות את האובדן של 50 יתומי חרבות ברזל, שאיבדו את אביהם כשהם בני יותר מ־21. המשימה הראשונה שהגדרתי כשהייתי מועמדת להיות יושבת ראש ארגון אלמנות ויתומי צה"ל וכוחות הביטחון הוא שינוי היסטורי בחקיקה. שינוי שיכיר ביתומים בכל גיל וייתן להם את הליווי הרגשי והזכויות הכלכליות שהם זכאים להם לכל חייהם. ביחד אנחנו נצליח, כי את העוול הזה חייבים לתקן אחרי 76 שנים. ביחד ננצח.