הדר_גולדין

שמחה גולדין לערוץ 7: הגיע הזמן שהחברה הדתית תהיה איתנו

אביו של סגן הדר גולדין הי"ד נושא אישום חריף כלפי הציבור הדתי לאומי וקורא שלא לברך את הברכה שנתקנה אחרי הבאת חללי ביתר לקבורה.

פרופ' שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין הי"ד שנפל ברצועת עזה וגופתו מוחזקת בידי חמאס, השתתף באירוע 'שרים לשובם', שנערך כמדי שבוע בקריאה להשבת החטופים ולשלומם של חיילי צה"ל, ומתוך האירוע הוא מספר על המאבק הבלתי נגמר להשבת בנו, מאבק הנמשך זה עשר שנים וחודשיים.

"אמרנו בתחילת הדרך, אחרי שהשאירו את הבן שלי, סגן הדר גולדין, בשדה הקרב, שמי שמשאיר לוחמים חללים בשדה הקרב ינטוש את הפצועים וגם יפקיר את החיים. צעקנו את זה יותר מתשע שנים. החברה הישראלית והחברה הדתית לא הקשיבו לנו, והתוצאה הישירה הייתה מה שקרה בשמחת תורה. מאז אנחנו במאבק הזה במקומות שונים והיום אנחנו מתרכזים בחברה הדתית לאומית שהיא זו שמגיעה לכיכר", אומר פרופ' גולדין.

בדבריו מזכיר גולדין שוב את האזהרות שנשא לאורך השנים ולפיהם אותם שאינם משיבים חללים משדה הקרב, קרי ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, מסמנים בכך את ראשיתו של מדרון חלקלק, "משום שהערכים ננטשים ומי יודע לאן נגיע. התרענו, צעקנו, כתבנו, שרנו וכשזה קרה בשמחת תורה, אמנם לא ניתן לומר שהאמנו שזה יהיה בהיקף גדול כל כך, אבל על העניין הזה התרענו בדיוק. המשפחה שלי וחבורת 'מסדר הדר' בתסכול עמוק, כי אנחנו מרגישים שאם היינו צועקים יותר ועושים דברים אחרת אולי היינו יכולים להזהיר יותר ואולי להציל משהו".

"החודשים האחרונים מתנהלים בצורה מאוד לא טובה, ולכן אנחנו ממשיכים במאבק הזה", אומר גולדין ומפרט: "אנחנו מדברים על שנה ויותר מחודשיים שבה החברה הישראלית לא מצליחה להביא את האנשים שהיא הפקירה. לא מדובר באנשים שנסעו להודו או טעו בדרך ונעלמו, אלא בחיילים, חיילות, תושבי קיבוצים ישובים וערים שהפקרנו אותם והם נמצאים בידי האויב".

גולדין משוכנע שקיימות דרכים להשיב את החטופים, אך לכך הוא מוסיף: "לא אכנס לפתרונות, כי כידוע כל הפתרונות שהצענו במשך תשע שנים נדחו. אפשר היה לעשות את מה שהצענו ולא עשו. כל הפתרונות שהצענו מאחורי הקלעים בשבועות הראשונים של המלחמה נדחו, וכל הפתרונות שהצענו בחודשים האחרונים נדחו. על הדחיה נקיים דיון נפרד, אבל היום אני רוצה להתרכז במה שהחברה הדתית צריכה להרגיש ולעשות, כי אני חושב שכמו שהחברה הישראלית במשבר ערכים, כך גם החברה הדתית נמצאת במשבר ערכים אדיר".

בפנייתו לציונות הדתית אומר פרופ' גולדין כי החברה הדתית לאומית רוצה להוביל את המחנה הציוני מתוך נכונות להילחם ומתוך רצון ערכי לשפר את החברה הישראלית ו"ההפקרה הזו של החטופים שלנו פוגעת בשני ערכים מהותיים, שתי מצוות מהותיות, מצוות השבת חללים לקבר ישראל ומצוות פדיון שבויים. לא אכנס לתירוצים שנותנים כדי שלא לקיים את שתי המצוות האלה. אני רוצה שכל מי שרואה את עצמו כחלק מהאליטה של החברה הישראלית יעשה לעצמו דין וחשבון", הוא אומר.

בדבריו מזכיר גולדין את הברכה הרביעית של ברכת המזון, ברכת הטוב והמיטיב, שניתקנה רק אחרי שעלה בידי ישראל להביא את חללי ביתר לקבורה. "ברכת המזון מבקשת את הדברים היומיומיים, את הפרנסה והכלכלה בזכות החסד, והחסד הוא הבאת חללים לקבר ישראל". לטעמו, תחילת חשבון הנפש של אנשי הציונות הדתית צריכה להיות בהפסקת אמירת הברכה הרביעית הזו מתוך חשבון הנפש של אנשי הציונות הדתית אל מול הערכים והמצוות שהם מקיימים.

"אני לא רוצה להתווכח איתם על הלכות ופרטים, אבל אני רוצה שיעשו משהו פנימי כלפי שמיים וכלפי עצמם. לכן אני מציע את תחילת הדברים. אין לנו זכות לברך את הברכה הזו לפני שאנחנו מביאים את החללים שלנו לקבר ישראל", אומר גולדין המציין את החסד והרחמים המופיע בברכה המדוברת "זהו חסד של אמת של הבאת חללים לקבר ישראל. זה מה שעשינו אחרי מפלת בר כוכבא וחייליו בביתר".

"אני בטוח שאם התנאים שקבעו את הברכה ההיא היו איתנו היום, הם היו אומרים להפסיק להגיד את זה. אין לכם זכות להגיד את זה", הוא אומר ומוסיף כי כאשר משפחתו שלו הפסיקה לומר את הברכה והוא סיפר על כך, התגובה הייתה שמדובר בצעד קטן שנוגע רק לשניים, "אבל אני אמרתי שהשניים הללו מסמנים את האסון שעוד יבוא עלינו, ועכשיו זה לא שניים אלא עשרות ומאות. אם זה המצב חייבים לעשות משהו פנימי אמיתי".

גולדין רואה בברכות המלוות את האדם הדתי לאורך יומו ביטוי למהותו הפנימית, מעין מצפן שדרכו הוא יכול לבחון את התנהלותו וערכיו, ומתוך כך ייעשה חשבון הנפש על הפקרת החטופים, העובדה שאינו נאבק לקיום מצוות פדיון שבויים. בירור אמיתי ועמוק, אומר גולדין, יביא למסקנה פנימית אם מדובר בתירוצים שהאדם נותן לעצמו על מעשיו, או שהוא אכן מאמין במה שהוא עושה.

"הציבור הדתי ברובו המוחלט לא היה עם משפחת גולדין לאורך כל המאבק של תשע השנים. אנשים אמרו לנו דברים נוראים שאני לא צריך לחזור עליהם, כי הכול התנפץ בשמחת תורה".

"עמדתי בערב שמחת תורה ב'חץ שחור' מול עזה ודיברנו שם כפי שאנחנו עושים בכל יום שישי והדברים שאמרתי אז היו שבהיסטוריה אף פעם לא עצר מכשול אויב נחוש, והחברה הישראלית צריכה לעזור להביא חיילים שהפקרנו בשדה הקרב. אם לא, יקרה אסון. זה היה ביום שישי השישה באוקטובר, ערב שמחת תורה, בשעה אחת וחצי. לדברים שאני אומר יש נפח והיסטוריה וצריך להתייחס לדברים ברצינות מתוך אמונה, גבורה ועוז ולא לדבר רק על מה שאנחנו פוחדים ממנו, מה יקרה וכו'. יש לנו ערכים ובואו נתמודד איתם, ואם קשה לנו, אז בואו נתחיל את חשבון הנפש הפנימי ואחר כך נתקדם לחשבון נפש חיצוני, ואני מציע לעשות את זה בכל יום בברכת המזון ולומר שאני לא יכול לבקש על הפרנסה כי לא מילאתי את חלקי בנושא החסד, ואז דברים ישתנו לא רק בנושא החטופים, אלא גם בנושא פרצופה של מדינת ישראל".