בפיגוע ירי רצחני בכפר פונדוק, בציר שבין קרני שומרון לקדומים, נרצחו השבוע שלושה בני אדם.
רכב המחבלים ארב בצידי הדרך, וכשהרכבים הישראליים חלפו במקום פתחו המחבלים באש מסיבית מנשק אוטומטי לכיוונם. בהמשך נמלטו המחבלים ברכבם מזירת הפיגוע. כוחות ביטחון רבים מנהלים מרדף אחריהם.
מותם של השלושה נקבע במקום. הנרצחים הם רחל כהן ועליזה רייז מקדומים ורב־סמל ראשון אלעד וינקלשטיין מקרני שומרון. וינקלשטיין, בן 35, מקיבוץ עין הנצי"ב במקור, היה חוקר במשטרת ישראל תחנת אריאל ושימש בעבר רבש"ץ היישוב קדומים. הוא הניח אישה ושני ילדים. בנו בן העשר ישב ברכב במהלך הפיגוע, וראה את אביו נרצח לנגד עיניו. רחל כהן, בת 73 מקדומים, הייתה יועצת חינוכית עד ליציאתה לגמלאות. היא הותירה אחריה בעל וחמש בנות. חברתה עליזה רייז, בת 70, התגוררה אף היא בקדומים ועבדה כיועצת חינוכית בבית הספר 'לפידים' בקרני שומרון. היא הותירה אחריה ילדים ומשפחה.
הרמטכ"ל, שהגיע לזירת הפיגוע, הודיע בנחישות: "למחבלים שביצעו את הפיגוע הזה השעון יתחיל לספור אחורה". גם שר הביטחון ישראל כ"ץ הכריז כי "מי שילך בדרכו של חמאס בעזה וייתן חסות לרצח ולפגיעה ביהודים ישלם מחירים כבדים". שר האוצר בצלאל סמוטריץ', תושב קדומים, אמר בזעם: "הקונספציה עדיין כאן והיא עולה בדם יקר... פונדוק, שכם וג'נין צריכות להיראות כמו ג'באליה, כדי שכפר סבא לא תהיה כפר עזה חלילה", הבהיר סמוטריץ'.
אין זו הפעם הראשונה שבה בוצע פיגוע רצחני בציר החוצה את פונדוק. שלום סופר הי"ד, בעל הסופרמרקט בקדומים, נרצח במקום לפני שנתיים, ועדו זולדן נרצח גם הוא באותו אזור לפני ח"י שנים. התחושות בקרב התושבים קשות. רבים מביעים את מורת רוחם מחוסר תגובה ראויה לפיגוע הקטלני ודורשים להרים את רף המלחמה בטרור המתגבר ברחבי יהודה ושומרון. רותי בוים, אימו של הלוחם גילעד אריה בוים הי"ד, שנפל בעזה, שיגרה מכתב דחוף לשר הביטחון ישראל כ"ץ וקראה להרס החנויות בצידי הכביש הצר בזירת הרצח בפונדוק. "אין להמתין. יש להעלות דחפורים ולמחוק את שדרת החנויות והבתים משני צידי הכביש. בדיוק כפי שמטפלים בתשתיות טרור בעזה, כך יש לפעול כאן. די להפקרות. לא נשתוק ולא נרפה. אנו מאמינים בני מאמינים, אבל גם נדרשת פעולה נחרצת שתבטיח את ביטחוננו", פסקה.
לוויה עם חמושים וירי ללא תגובה
הפיגוע הרצחני ביום שני בבוקר תפס את ראש מועצת קדומים עוזאל ותיק בדרכו לכנסת ישראל, לדיון בהול בוועדת חוץ וביטחון בנוגע לאירוע ביטחוני חמור אחר שאירע סמוך ליישובו בשבוע שעבר. הפיגוע בפונדוק אילץ אותו לוותר על תוכניותיו ולמהר לזירה המדממת. האירוע הביטחוני ההוא התרחש ביום שישי שעבר, כאשר התושבים ביישובו שמעו לפתע ירי כבד, שהתברר שנורה במהלך מסע לוויה של מחבל בכפר קדום הסמוך.
"ביום שישי שעבר שמענו ירי מטורף בקדומים. מאות כדורים. הסתבר שיש לוויה של מחבל, איש המנגנונים של אבו מאזן, שנהרג על ידי המחבלים מג'נין. הלוויה הייתה בכפר קדום שנמצא בשטח B, 200 מטר מקדומים. מדינת ישראל היא זו שאישרה הכנסת עשרות חמושים לתוך הכפר הזה, מרחק אפס מקדומים. שלא נדבר על זה שתוך כדי הלוויה כבר רצו בטלגרם של הכפר סרטונים של המחבל 'הגיבור' זורק אבנים על חיילים פה בקדום. האנשים של אבו מאזן הם מחבלים, זה ברור, אבל לא הגיוני שאנחנו מאפשרים להם לעשות לוויה צבאית עם ירי באוויר ולנוע בחופשיות בצירים שלנו, בכביש 55, בדיוק במקום שבו היה השבוע הפיגוע, ולהכניס לשם עשרות חמושים שעוברים במסלול הזה לכפר קדום. זו מציאות לא נורמלית".
יש לך שיח עם אנשי הצבא בנושא הזה?
"אמרתי לאנשי הצבא שהגיעו אלינו השבוע: מה אתם מתפלאים? מי שמאפשר כניסת מחבלים חמושים לתוך כפר קדום ונסיעה פתוחה בצירים שלנו, מרגיל את המחבלים שאפשר בקלות לנסוע על הצירים האלה חמושים. ומכאן הם מרגישים חופשיים להוציא לפועל את זממם".
ותיק קורא לממשלת ישראל להכריז בדחיפות על מצב חירום ביהודה ושומרון ולצאת למלחמה כוללת בטרור המתגבר: "דם התושבים שלנו לא יכול להיות הפקר", הוא מוחה. "קהילת קדומים חזקה, אבל בסוף כשנוסעים לקדומים, יישוב כזה גדול, דרך הכביש הצר של פונדוק שהוא גם בטיחותית לא טוב וגם מסוכן ביטחונית, זה לא קביל", הוא מלין. "ברוך השם בשבוע שעבר הצלחנו להעביר את הכסף לנתיבי ישראל לכביש עוקף פונדוק, כדי להתחיל בעבודות לסלילת הכביש העוקף", הוא משתף. "אלוף הפיקוד אמר לי ביום הרצח שהוא הנחה להעלות טרקטורים לשטח כדי להתחיל בעבודה לעוקף פונדוק. אמרתי לו: תודה רבה, אבל אנחנו מדברים על פלסטרים. בדיוק כמו אחרי הפיגוע בנבי אליאס לפני כמה חודשים, שדיברו איתנו על אוטובוסים ממוגני ירי".
אני מנסה להבין מוותיק אם הוא מרגיש שינוי בגישה של הצבא כתוצאה מהאירועים האלה. מהדברים שלו נראה שזה עוד לא ממש קורה. "אמרתי השבוע לרמטכ"ל, לאלוף הפיקוד, למפכ"ל, לראש המינהל האזרחי וגם בשיחה טלפונית לשר הביטחון: לא יקום ולא יהיה. אנחנו לא נמגן את עצמנו לדעת. די. מספיק. זה לא הגיוני. זה לא עבד לנו במקומות אחרים, למה שיעבוד לנו פה? שמים חיילים לאבטח על הצירים. דנים אם יש חיילים בפונדוק או אין חיילים בפונדוק. אני לא רוצה שיהיו חיילים בפונדוק. החיילים שלנו צריכים להיות בתוך הערים ובתוך הכפרים", הוא מדגיש. "לא יכול להיות שמפקד אוגדת יהודה ושומרון יחד עם מח"ט מנשה בשבוע שעבר עולים על מטען בטול כרם. המח"ט נפצע ועולם כמנהגו נוהג. איך השכונה שם עדיין עומדת על תילה? אם הבנו שזה לא עובד ככה בעזה, למה זה עדיין עובד ככה ביהודה ושומרון? זה מדאיג. לא יכולה להיות מציאות שהשכונה שם עוד עומדת על תילה. כנסו לערים ותפעלו".
אבל מאז פרוץ המלחמה הצבא כן עלה קומה בפעילות שלו ברחבי יהודה ושומרון.
"נכון. שר הביטחון בעצמו אמר לי בשיחה השבוע שהצבא פועל הרבה במרחב ושלא אדאג, נבוא חשבון עם הרוצחים. באמת הצבא עובד, ועובד יפה, אבל זה לא הסיפור. הסיפור הוא איך אנחנו מונעים את הפיגוע הבא. והתשובה היא שממש לא ככה".
אז איך כן לדעתך?
"קודם כול, ברמת הח"ע (חוסם עורקים) - להטיל מחסומים. לא מתקבל על הדעת שהמחבלים עושים פיגוע על כביש ראשי ומיד אחר כך יכולים להיעלם מתחת לרדאר. צריך להקשות עליהם את הכניסות חזרה. חייבים להחזיר את המחסומים וכמה שיותר מהר", הוא דורש. "הדבר השני, וכאן הקריאה שלי היא לדרג הצבאי ובעיקר לדרג המדיני: להיכנס לתודעת מלחמה ביהודה ושומרון".
הצמרת הצבאית ביהודה ושומרון הוחלפה לאחרונה, האם מורגש שינוי כלשהו במדיניות בשטח עקב כך?
"אין ספק שהאלוף אבי בלוט עושה עבודה נהדרת. הוא רוצה, הוא מבין והוא מקדם הרבה, אבל הבעיה שלי היא עם הדרג המדיני. כשאנחנו נפגשים עם ראש הממשלה הוא אומר לנו ובצדק שאנחנו במלחמה בשבע זירות, וזירת יהודה ושומרון היא אחת מהן. ואני טוען, ואמרתי את זה לראש הממשלה ולשר הביטחון הנוכחי, שאנחנו לא מתנהגים כאילו אנחנו במלחמה", הוא מצביע על ליבת הבעיה מבחינתו. "מדינת ישראל לא הגדירה לצבא שיהודה ושומרון במלחמה. לכן כשיש מטען שמתפוצץ בג'באליה אפשר להרוס שם את כל השכונה, אבל כשיש מטען בטול כרם ממשיכים בפעילות הנקודתית בפינצטה כנגד חמוש כזה או אחר ויוצאים משם. התודעה ביהודה ושומרון חייבת להפוך להיות תודעת מלחמה, כי אנחנו במלחמה. אחרת אנחנו לא ננצח", הוא מתריע. "אחרת שוב יהיו פיגועים ושוב יגידו לנו 'נבוא חשבון עם הרוצחים'. די. באמת. כמה אפשר ככה? חייבים לשנות את התפיסה לתפיסת מלחמה. אנחנו שומעים שאיראן מנסה לחמם את הגזרה ושזו זירה מבעבעת. אבל מה אנחנו עושים עם זה? בטיפול נקודתי נגד מחבל כזה או אחר אי אפשר להשיג משהו. אנחנו חייבים לשנות תפיסה. חייבים להיכנס לתוך הערים ולנקות את השטח מהשורש".
חומת מגן 2?
"לא חומת מגן 2. התפיסה שלי היא להיכנס לתוך הערים, לשלוט בהן, ולהישאר שם. אם ניכנס, נהרוג כמה מחבלים ואחר כך נעזוב, המחבלים שהתחבאו יחזרו לשטח ועולם כמנהגו ינהג שם. אנחנו צריכים להיות נוכחים בתוך הערים והכפרים".
האם אחרי הכול הרשות הפלשתינית כן פועלת ברמה כזאת או אחרת נגד הטרור?
"אני חושב שאין הבדל בין המחבלים של אבו מאזן לבין המחבלים האחרים", הוא עונה באופן נחרץ. "ראינו בכפר קדום, איש מנגנונים שעשו לו לוויה צבאית והערבים מפרסמים סרטונים שלו מתעמת וזורק אבנים לעבר החיילים שלנו. ביטחונית אנחנו לא יכולים להסתמך על אף מחבל אחר. אנחנו אלה שצריכים לעבור בית בית, לאסוף נשקים ואמצעי לחימה ולחסל מחבלים. אנחנו צריכים לשלוט. אמרתי לאלוף הפיקוד: מבחינתי, אחרי הפיגוע תבטל את עוקף פונדוק, תביא עכשיו D9 ותרחיב את הכביש בפונדוק לארבעה נתיבים. זאת משילות".
אתה רואה מישהו מיישם מדיניות כזאת ביהודה ושומרון?
"למה לא? אנחנו לא מדברים באותה שפה עם האויב שלנו. אנחנו מתנהלים כאילו אנחנו עם אזיקים על הידיים. ולכן כבר שנים אנחנו סופרים עוד נרצח ועוד נרצח. די. מספיק. זאת לא גזרת גורל", הוא זועק. "אנחנו בקונספציה שהרשות הפלשתינית תעשה עבורנו את העבודה, ואנחנו לא מבינים שהם בעצמם מתחמשים ולומדים שיטות פעולה". ותיק מציין כי המחבלים בפיגוע היו מאומנים באופן ניכר. "זה היה פיגוע קומנדו. הם היו מיומנים ומקצועיים וחמושים מכף רגל ועד ראש. הם באו ערוכים והכירו את השטח. ואנחנו מאמינים בהם, ומסייעים להם ונותנים להם להיכנס לכפרים ולנוע בכבישים. לצערי ביהודה ושומרון נשארנו בשישה באוקטובר".
אבל גם אתה אמרת שהצבא פועל הרבה יותר במרחב.
"יגידו לי אנשי צבא: תראה את הנתונים. והנתונים באמת עלו מאז שבעה באוקטובר. נשקים הוחרמו, מחבלים חוסלו. הכוחות שלנו באמת עובדים קשה, ויש לי את כל ההערכה כלפיהם, אבל התפיסה לא השתנתה. התפיסה היא לא של מלחמה אלא כאילו אנחנו בבט"ש (ביטחון שוטף), ואם לא נבין את המציאות, היא תתפוצץ לנו בפנים. לדאבון לב היא כבר מתפוצצת לנו בפנים. אנחנו חייבים לשנות תודעה".
הקצונה בשטח מתוסכלת
גם ראש מועצת יש"ע וראש המועצה האזורית מטה בנימין ישראל גנץ מתריע מפני הסכנה הביטחונית הגוברת ביהודה ושומרון: "אין מתסכל ומצער ממחיר הדמים שהיה יכול להיחסך. התפיסה הביטחונית אומנם השתפרה מאז שבעה באוקטובר, אבל היא רחוקה מלהיות הולמת את האיומים שמנגד. כבר יותר משנתיים אנחנו מתריעים מפני מה שקורה כאן בשטח. אין מי שרואה זאת טוב מאיתנו, אנחנו כמו אותן התצפיתניות מעוטף עזה שראו הכול והתריעו, אבל לא הקשיבו להן", הוא נאנח. "התרענו שאיראן מתבססת ביהודה ושומרון ומפתחת כאן את הזירה הבאה שלה נגד ישראל. אומנם היקף העבודה של הצבא עלה קומה, אבל השיטה והתפיסה לא השתנו. נדהמתי לשמוע את הרמטכ"ל אומר בזירת הפיגוע כי הוא יתפוס את המחבל הבודד ויסלול כביש עוקף. אני תופס את הראש ולא מבין מה עוד צריך לקרות כדי שהתודעה תשתנה", הוא מוחה. "יש לי הרבה כבוד והערכה לרמטכ"ל הרצי, אבל אני משוכנע שהזירה הזאת לא מנוהלת נכון ושהתפיסה הנוכחית שגויה. הקונספציה עדיין כאן. אם ציפינו שהעיניים ייפקחו אחרי מה שהיה בדרום בשמחת תורה, לצערנו לא אצל כולם זה קרה. בהרבה מובנים, הדרג הצבאי לא עשה את השינוי שנעשה כלפי רצועת עזה וגבול הצפון, ובהקשר הזה האחריות להביא את השינוי מוטלת על הדרג המדיני".
אמרת שאיראן מבססת את כוחה ביהודה ושומרון, מה ידוע לך על היקף פעילותה במרחב?
"זה לא סוד שאיראן בונה כאן בשנים האחרונות זירת לחימה. היא הצליחה להעביר לכאן תחמושת מתקדמת ושוברת שוויון וכמובן הרבה ידע. במערכת הביטחון מכירים את זה ומדברים על זה. עד לפני שנתיים לא היו ביהודה ושומרון טילי נ"ט בידי ארגוני הטרור, היום יש. מכאן איראן רוצה להוציא את טבח שבעה באוקטובר הבא נגד מרכז מדינת ישראל ושואפת להביא חלילה להשמדתה. לכן כשצה"ל לא פועל בהתאמה, התוכנית האיראנית כאן ממשיכה לקרום עור וגידים", הוא מזהיר.
"אני איש התיישבות ולא איש צבא. צה"ל יביא תוכניות ויבצע. יש לו את הכלים ואת הידע. אבל ראינו איך נראית מלחמה בטרור בעזה ובדרום לבנון, ואנחנו רואים מה עושים ביהודה ושומרון. ראינו איך נראים כפרים אחרי שעוקרים משם את הטרור. כאן מסתפקים בכפפות של משי ביחס למה שצריך לקרות וביחס למה שנעשה. יש כאן שכונות שלמות שהן תשתיות טרור. מדוע לא להניע משם אוכלוסייה ולעשות שם ג'באליה וכפר כילא? למה צריך לחכות?".
גנץ מבקש להדגיש כי סכנת הטרור אינה נחלתם של תושבי יהודה ושומרון בלבד אלא של כל המדינה: "אני אולי ראש רשות ביהודה ושומרון, אבל העניין הזה נוגע לכל תושב שגר ברדיוס הסמוך ליהודה ושומרון, שזה כולל את כל מרכז הארץ, מעפולה ועד באר שבע. הלוואי והייתי יכול לומר למיליוני התושבים שכל מה שצריך נעשה בשטח ושהסכנה ביהודה ושומרון מטופלת כראוי, אבל אני כן יכול להבטיח לתושבים שאנחנו, ראשי הרשויות שרואים את הנעשה בצורה בלתי אמצעית, מביאים את הקול של התושבים אל ההנהגה הצבאית והמדינית. אנחנו לא מתפשרים בדרישות, ולצד זאת האחריות להביא ביטחון ולמגר סכנות ביטחוניות רובצת על כתפי הדרג המדיני ואיתו הדרג הצבאי. אני משוכנע שאם היו מאמצים יותר את ההצעות שלנו בשנים האחרונות, היו נחסכים חיי אדם. גם במערכת הביטחון יש כאלה שמוכנים להודות בזה לא פעם".
בג'נין ישראל נותנת לרשות הפלשתינית להילחם בעבורה.
"בדיוק כמו בשישה באוקטובר, תמונת המצב קיימת אבל הפרשנות מנותקת ממנה", הוא מאשים. "זה מה שקורה ביחס לרשות הפלשתינית שמחזיקה צבא לכל דבר ועניין. יש במערכת הביטחון כאלה שגדלו להסכמי אוסלו ולתפיסותיהם של ההסכמים, וכך גם בדרג המדיני של העשורים האחרונים, וזה מושרש כל כך עמוק עד כדי כך שהמצב הנוכחי לא משנה את תפיסת עולמם. הקצונה הבכירה בשטח רואה את זה אחרת ומתוסכלת מכך. אני מקווה מאוד שלא נצטרך לשלם מחיר כדי להתעורר ולהתפכח ביחס לרשות הפלשתינית שאינה שונה מחמאס. מי שחושב כמו אויב, פועל, מדבר וחולם כמו אויב ומצטייד כמו אויב - הוא אויב", הוא אומר בנחרצות. "מספיק שינוי קטן ולא צפוי, ועומד מולנו צבא חמוש ומסוכן. ככה המדינה צריכה להתייחס לזה במישור המעשי, בטח לא לחלום על אינטרסים משותפים ולהפקיד את ביטחון אזרחיה בידי רשות כזו".
האם החזרת המחסומים הביטחוניים הייתה יכולה למנוע את הימלטות המחבלים שביצעו השבוע את הפיגוע? "זו אכן אחת הדרישות שהצבנו בשלוש השנים האחרונות. הסבירו לנו שמרקם החיים תורם לביטחון. ואני עדיין מנסה להסביר שאפשר לשקול כל מיני שיקולים של מרקם חיים, אבל אסור לשכוח שכדי להביא ביטחון צריך לפעול במעשים במישור הביטחוני. והנה, צה"ל והדרג המדיני גילו בשנה האחרונה את הדרך לכך בעזה ובדרום לבנון. הגיע הזמן גם לזירה שצה"ל מגדיר כיום החשובה והקריטית ביותר - אזור יהודה ושומרון". גנץ מבקש לציין כי "יש לי ולכל התושבים ביהודה ושומרון הכרת תודה עצומה כלפי צה"ל, כלפי הלוחמים והמפקדים. הם עובדים קשה מאוד ומוסרים את נפשם גם בגזרתנו. ההערכה הזאת לא צריכה לחפות על החובה שלי להשמיע קול שרואה את הדברים אחרת, מתריע וקורא לשינוי".