חוט מקשר בין שני אירועים שהתרחשו בהפרש של שנה ורבע, ושניהם מעידים על שפל מביש שאין נמוך ממנו ואליו הגיעו אנשי מחאת קפלן. שני המקרים מציבים בפניהם תמרור אזהרה האומר: חציתם גבול בל יעבור. הגעתם לתהום מוסרית.
האירוע הראשון היה תקיפת יהודים בתפילת יום כיפור תשפ"ד, אירוע שהמיט קלון על המשתתפים בו. הייתה זו אנטישמיות מזוקקת שגרמה לסלידה גם מצד אנשים הגונים שתמכו במחאה. הם הבינו לאיזה שפל הגיעו, ורובם התרחקו מזה. המחאה הראתה סימני דעיכה עוד טרם פרוץ המלחמה, ומה שנותר ממנה ביום הכיפורים כעבור שנה זה 'הפרופסור המלקק' שהתגרה במתפללים בהפרדה בגן העיר כשליקק גלידה לעיניהם ובעיקר הביך את עצמו.
האירוע השני הוא 'פיצוץ' כנס הזיכרון לזאב (ז'אבו) ארליך הי"ד, אשר בגיל 71 נקרא לדגל על ידי צה"ל. ראש מטה חטיבת גולני, על פי דבריו, ביקש להיעזר במומחיותו כארכאולוג כדי לזהות נוכחות של מחבלים במבנה עתיק בלבנון. לא הייתה זו הפעם הראשונה שצה"ל קרא לו וז'אבו, אגדה עוד בחייו, התייצב והציל חיים. הוא נפל כחייל על משמרתו. היה זה אך הולם שמועצת שומרון תערוך כנס לזכרו ולכבודו.
למרבה הצער, בני משפחה של חייל שנפל בתקרית ההיא הגיעו, ובגיבוי תקשורתי 'פוצצו' את הכנס. הטיחו האשמות, תקפו מפקד שנשא דברים ולא אפשרו להמשיך בתוכנית. היה זה מכמיר לב לראות כיצד המארגנים, בני המשפחה השכולה וחבריהם מנסים להסביר, להרגיע את בני המשפחה הכועסת, לבקש: אל תפגעו בזכרם של הנופלים. אך לשווא!
בין האירוע הראשון לשני, במשך שנה ורבע היו אין־ספור מקרים של תקיפת נבחרי ציבור מן הימין גם בחייהם הפרטיים, שימוש בכינויי גנאי כלפי משפחות חטופים שאינן מתיישרות עם מטה החטופים, שעיקר מאבקו הוא בממשלת ישראל, ונגד חיילים בני הציונות הדתית, שאותם כינו "אוכלי מוות". אנשי המחאה לא היססו להפריע לכנס של משפחות שכולות מפורום הגבורה ומשפחות חטופים מפורום תקווה. גם כלפיהן כבר אין כבוד. ועל כל זה מנצחת התקשורת ומנהיגי ציבור שצורחים כאחוזי אמוק בהפגנות ומלבים את האש. המקרה האחרון היה מביש במיוחד. איך אפשר לנרמל פגיעה במשפחה שכולה?! זהו תמרור אזהרה לכל מי שמחשיב עצמו בן אנוש ערכי ומוסרי, שיבוא ויאמר: "אל יהי חלקי עימכם". פה בדיוק עובר הגבול בין כפיות טובה וחוסר ערכים לבין הגינות, ערכיות, מוסר והכרת תודה. במיוחד מצד מי שחלוק פוליטית. ואנו רואים לא מעט יוזמות כאלה של אנשים מן הימין ומן השמאל שמגשרים על חילוקי הדעות וחוברים יחד למען מטרה משותפת. וכן - יודעים לכבד את כל המשפחות השכולות.
מי שמחשיב עצמו בן תרבות שחי על פי ערכים אוניברסליים של מוסר, הכרת הטוב וכבוד לזולת ידיר רגליו מהפגנות המחאה שמתדרדרות למחוזות הברבריות. אסור לנרמל פגיעה במשפחה שכולה. זהו אירוע שמעליו מתנוסס דגל שחור.
ד"ר גאולה פארן היא חברת הנהלת חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי