במוצאי שבת שוב נפלה הבשורה המרה שכל כך התרגלנו אליה, ואסור לנו - על נפילתם של ארבעה מלוחמינו בעזה. ובסך הכל עשרה בשבוע האחרון.
בכל יום, חיילים שלנו נלחמים בגבורה, מקריבים את חייהם על מנת להבטיח את ביטחוננו. ובזמן שאנחנו בוכים על אובדן כל כך כבד, יש עניין חשוב שאני לא יכולה לשתוק עליו – הסיוע ההומניטרי לעזה.
למרות הכוונות הטובות שמאחוריו, הסיוע הזה לא מגיע לאזרחים העזתיים הזקוקים לו באמת. במקום זאת, הוא נגנב על ידי חמאס, שמפנה את המצרכים והכספים לאנשיו, ומשמר את שליטתו הרעילה על האוכלוסייה המקומית.
כל סיוע שנשלח לעזה לא משפר את מצבם של האזרחים, אלא רק מחזק את כוחו של ארגון טרור שפוגע בביטחוננו ומחזיק בחטופים. הסיוע ההומניטרי לעזה לא רק שלא עוזר, אלא יוצר מצב של אשליה. בעוד שישראל שולחת סיוע מתוך רצון טוב, חמאס גונב את חבילות הסיוע, ומנצל אותם להחזקת שלטונו ולפגיעה במאמצי השלום והביטחון האזורי.
הסיוע הזה לא משפר את מצבה של האוכלוסייה, אלא רק מקדם את מטרותיו של הארגון הטרוריסטי.
אני חוזרת ומתחננת: יש לעצור את הסיוע ההומניטרי לעזה באופן מיידי. אין לזה תקדים בעולם, ומדיניות כזו מזיקה הן לאוכלוסיית עזה והן לנו, אזרחי ישראל.
כעת עם כניסתו לתפקיד של הנשיא האמריקאי הנבחר, דונלד טראמפ יהיה לראש הממשלה נתניהו פרטנר אמיתי שמבין את האינטרס הישראלי וחותר באמת לחיסול הטרור באזורינו.
אני בטוחה שהמנהיגים הללו ישתפו פעולה יחד ויביאו לעצירת הסיוע ההמוניטארי ולהשמדת החמאס, ולסיום המלחמה.