רוח הגבורה היהודית שפיעמה בעם ישראל, מאירועי שמחת תורה, הגיעה משכבות העם השונות. רוח פנימית, כמו נוצקה ונחשפה בעם ישראל, לקום על אויביו ולהשיב להם מלחמה שערה.
הרוח הזו שהייתה חסרה במערכות ההנהגה השונות באירועי שמחת תורה ולפניהם, הושלמה על ידי העם היהודי. העם קם כארי למערכה 'עד הניצחון'.
יעדי המלחמה כפי שהוגדרו ע"י הממשלה: 1. חיסול התשתית הצבאית של חמאס. 2. הסרת שלטונו ברצועה. ו-3. יצירת התנאים להחזרת החטופים שנחטפו מישראל במתקפת הפתע, ביטאו את העיקרון כי במלחמה, ההגנה על החיים הלאומיים היא הפעולה המתבקשת ופעולות של שחרור חטופים כפופות לקיום הלאומי של העם בארצו. מסירות הנפש של הלוחמים עבור האומה ביטאה יסוד זה מכיוון נוסף: במלחמה, היחידים מתאגדים לנקודת הקיום הלאומית ונותנים לה אפילו את חייהם.
עיקרון זה נוסח גם בוועדות שהקימה מדינת ישראל לעיסוק בסוגיות החטופים. כך למשל כתבה ועדת וינוגרד, "הוועדה לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006", במסקנותיה:" הטענה שצריך לעשות כמעט הכל על מנת להחזיר חטופים, על אף עוצמתה הרגשית, אינה עומדת בפני הביקורת. אם אנחנו פועלים על מנת לשחרר שבויים או חטופים בצורה המגדילה משמעותית את החשש כי אחרים ייהרגו או ייחטפו, המסר שאנחנו שולחים על ידי כך אינו מסר של כבוד עצום לחיי כל חייל וכל אזרח, אלא של התנהגות רגשנית בחלקה שבהכרח יוצרת סיכונים מיותרים לחיים ולביטחון של חיילים ושל אזרחים.
יש אפוא להקדיש חשיבה אסטרטגית ומבצעית יצירתית ומעמיקה על מנת למצוא דרכים להרתיע את אויבינו מחטיפות או לגרום להם להחזיר את החטופים ללא עסקאות כאלה" הצעות חוק ברוח העיקרון הזה הוצעו על ידי חברי קואליציה ואופוזיציה כאחד.
גם במקורות התורה, העיקרון הזה בא לידי ביטוי. הסוגייה הייחודית בה עסקינן היא חטיפת שבויים כאקט מלחמתי, המהווה חלק מהלחימה עצמה. בדומה לפעולות טרור של מחבלים, ולירי רקטי ללא הבחנה, גם חטיפת יהודים היא כלי מלחמתי, שמטרתו קידום יעדיו של האויב. כהד לדבריו של קלאוזביץ, מאבות תורת הלחימה המודרנית, "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בתוספת אמצעים אחרים", גם חטיפת יהודים היא המשך הפעולה המלחמתית, שלב נוסף במאמץ המלחמתי של האויב לחיסולה של מדינת ישראל. הגדרה זו מאיצה את המעבר של המשגת פדיון שבויים משיקולי מיקרו למדיניות מאקרו, או במילים אחרות מדאגה לפרט על פי הלכות צדקה, לאחריות לכלל הנתון במלחמה לאור דיני המלחמה.
בפסקת הסיכום במאמרנו "שחרור חטופים בשעת מלחמה" שפורסם בתחומין נכתב: "חטיפת שבויים כאקט מלחמתי, מייצרת מצב חדש ומערכת שיקולים המעבירים את פדיון השבויים מדיון בדאגה לפרט לדיון באחריות לאומית. במצב זה, שחרור החטופים הופך להיות חלק ממרכיבי המלחמה עצמה על מגוון שיקוליה הצבאיים והתודעתיים, וההתייחסות אליו היא לאור החתירה לניצחון והכרעת האויב במערכה".
לצערנו, נראה כי העסקה המתרקמת אל מול פנינו אינה עונה לעקרונות שהצבנו - היא מעמידה את חיי היחידים כקודמים לביטחון הלאומי. הרוח הגבית שיקבלו אויבינו מעסקה כזאת סופה מי ישורונו. חלילה, נהיה עדים הן לאירועי טרור עכשוויים, והן למחיר הדמים של חיילנו, בהינתן ונצטרך לשוב למקומות אותם אנו זונחים כעת. היא תגרום לסכנה מיידית לחטופים הנותרים, ובעיקר היא תחליש את רוח הגבורה היהודית שהיא המפתח לניצחון.
בשעה גורלית זו, אנחנו מכירים בכובד המשא המוטל על כתפיהם של שר האוצר והשר לביטחון פנים. כאשר לפתחם מונחת דילמה כבדת משקל זו, ברי כי הם מבינים את מה שכתוב כאן היטב. עם הכאב הגדול על החטופים ומשפחותיהם, ההתנגדות לעיסקה היא פשוטה, לדעתנו, האתגר הגדול הוא כיצד לפעול. האם להפיל את הממשלה הנוכחית? כשכל אחד שואל את עצמו האם החלופה שתקום היא טובה יותר.
למרות שאלת החלופה, נראה כי שותפות בממשלה המסכנת את הביטחון הלאומי אינה ראויה. הצעת המתווה שלהלן יכולה להפוך את התמונה: התנגדות לעיסקה ויצירת שעון זמן מתקתק לפירוק הממשלה במקרה בו הלחימה נעצרת לפני השגת מטרות המלחמה, תוך דרישה לשינוי מהותי בדרך הלחימה. אם נתניהו מרגיש מחויב לתת לטרמאפ הישג כלשהו, עליו להרגיש גם מחויב לעם ישראל על רוח הגבורה שלו והקורבנות שהקריב, ולהמשיך באמת 'עד הניצחון'.
ההצעה המעשית היא כדלהלן: הצעה לשר סמוטריץ ולשר בן גביר, אם עוד כחודש מהיום המלחמה לא תשוב להתנהל עד להשגת כל יעדיה, 'עד הניצחון' והחזרת כל החטופים לא יהיה מנוס מלהפיל את הממשלה. המלחמה בעידן הנוכחי חייבת להתנהל בצורה מוסרית יהודית - 'ארדוף אויבי ואשיגם ולא אשוב עד כלותם'. יש להילחם כאשר בראש הצבא עומד רמטכ"ל הרוצה ויודע לנצח, בלי סיוע הומניטרי לאויב, ובלי מגבלות משפטיות הזויות המסכנות את לוחימנו.
תודיעו עוד היום לרוה"מ נתניהו קבל עם ועולם. הלגיטימיות היחידה לממשלת ישראל בעת הזו היא אך ורק לקידום מטרות המלחמה עד הניצחון. כל עיסקה הפוגעת בהצלחת העם והצבא היא פסולה. ובאם לא נחזור ללחימה אפקטיבית 'עד הניצחון' לא יהיה מנוס מלהשיב את המנדט לעם יהודי, שיבחר מחדש את הנהגתו.
הרב יעקב יקיר והרב יאיר קרטמן חברים במכון 'תורת המדינה' בית אורות