חופשי, עוד לא מאושר

כשאני יושבת לכתוב את הטור שלי, תמונות מופלאות של רומי, דורון ואמילי ממלאות את החדשות, ולראשונה מזה זמן רב אני דומעת מהתרגשות מחדשות טובות.

אז למרות המועקה העצומה שהחלק השני של אותן חדשות גורם לי, למרות התסכול והדאגה מחציה השני והמר של העסקה, עדיין לראות אותן חוזרות גורם לתחושה אמיתית של אושר ו"היינו כחולמים".

לו רק נזכה לראות את כל שאר החטופים חוזרים הביתה במהרה בשלום.

המחשבה על השיבה הארוכה והקשה שלהן לחיים, הזכירה לי שיחה שהייתה לי בשבוע שעבר עם רונן דבש, שאת הסיפור המיוחד שלו על הבריחה מכלא בהודו, שם היה כלוא במשך שנה וחצי, כתבתי והוצאתי כספר לפני כחמש עשרה שנה.

הספר עומד להיות מודפס שוב במהדורה המי יודע כמה שלו, ברוך ה'. זהו באמת סיפור מיוחד במינו על אדם שעשה טעות ושילם עליה מחיר כבד.

הוא נאלץ להיכלא בתת־תנאים בכלא הודי שכוח ומוזנח, בלי כמעט תקווה להשתחרר משם.

מהרגע הראשון היה ברור לרונן שהוא מתכונן לברוח. זה היה הדבר היחיד שנתן לו כוח ותקווה, וכל כולו היה מכוון למטרה.

אומנם כל מי שהיה מסביבו הבהיר לו שזו משימה בלתי אפשרית, ועל אף כל תוכניותיו וניסיונותיו – הוא לא הצליח למצוא דרך מעשית לברוח. במקום זאת הוא החליט לברוח אל הרוחניות.

במשך שנה וחצי של כלא הקדיש את כל סדר יומו לתפילה וללימוד, כשהוא מוצא בתורה כוח אדיר שבאמת גרם לו "לברוח" מהכלא ולמלא את חייו בתוכן ותקווה. ובסוף... הוא גם ברח, בריחה ניסית רצופת גילויי השגחה שלא ייאמנו. אך כל זה רק הקדמה לשיחה שעליה רציתי לספר דווקא עכשיו.

פתאום לתפקד נורמלי

לקראת המהדורה החדשה, ביקש המוציא לאור שנכתוב פרק של אחרית דבר, אחרי עשרים שנה. פרק שבו יסקור רונן את מה שעבר עליו מאז וישתף את הקוראים בעוד קצת מקורות חייו. במסגרת השיחה שניהלנו כשניסינו לחשוב מה יהיה כתוב בפרק הזה, רונן סיפר משהו שלא נתתי עליו את הדעת.

"מיד אחרי הבריחה, כשחזרתי לארץ ואני ואשתי הגענו לצפת, הגיע חג הסוכות. אני זוכר איך הגוף שלי, שישב במשך שנה וחצי בחדרון קטן, בתוך ארבע אמות של כלא שהפכתי אותו לארבע אמות של תורה והלכה – פתאום היה צריך לתפקד ללא הפסקה. להרים קרשים לסוכה, ללכת לקניות, לזוז ולדאוג ולסדר ולהתעסק בכל כך הרבה פרטים, או בקיצור - להיות בעל בחירה. באופן מפתיע זה היה קשה מאוד. לאורך כל התקופה שלי בכלא לא הפסקתי לדמיין ולחשוב ולחלום על היכולת לחזור למשפחה שלי ולהיות אחראי על החיים שלי – ולרגע לא ציפיתי לחוות קושי בדבר הזה! אבל להפתעתי הרבה זה היה לי קשה מאוד.

"אני חושב שכל אחד שעובר תקופה שמאלצת אותו להיות סגור בתא קטן, או למשל אדם שנמצא בבית חולים לתקופה ממושכת, ובעצם גם כאן החירות שלו נלקחת ממנו מצד אחד, ומצד שני דואגים לכל הצרכים שלו באופן מלא – כשפתאום הוא צריך לחזור לתפקוד נורמלי, זה לא דבר שקורה מאליו. אפילו שחוויתי בכלא מציאות כל כך קשה ומאיימת – עדיין לא הייתי צריך לדאוג לצרכיי. עכשיו, אם רציתי לאכול הייתי צריך לקום ולקנות את האוכל ולבשל אותו, ולעשות המון פעולות בשביל עצמי. זה יצר לי סוג של הלם, ודרש הרבה זמן של הסתגלות. בנוסף לכך, בכלא התרגלתי לחיות במציאות של התכנסות לתוך עצמי ולהקדיש כל דקה ללימוד התורה, ופתאום אני מוצא את עצמי עסוק בעשייה אין־סופית ובצרכים של אחרים, הרבה פחות לומד תורה וכל הזמן צריך להתייחס לאשתי ולבנות שלי. ההתחלה הייתה קשה מאוד לנפש שלי, שקצת התערערה מזה. דווקא הרגע שכל כך ייחלתי וציפיתי לו הפך להיות קושי בפני עצמו, כאשר ממציאות של להיות כלוא יצאתי לחופשי, ולא חלמתי שאצטרך להסתגל דווקא לחופש".

עוגת תפוחים וקוקוס רכה במיוחד

צילום: שושי גרינוולד

העוגה הזאת עסיסית, עשירה בטעמים מופלאים של תפוחים, והקוקוס עושה לה רק טוב. הבלילה שלה קצת נוזלית אבל אל תדאגו, היא מתקשה היטב בתנור וממלאה את הבית בריח נהדר של עוגת תפוחים חגיגית.

דרגת קושי:

קלה פלוס

זמן אפייה:

60 דקות

כמות לתבנית בקוטר 24 סנטימטרים או תבנית מלבנית בגודל 20x30 סנטימטרים

4 ביצים

¾ כוס סוכר

כפית תמצית וניל

חצי כוס שמן

½1 כוסות מיץ תפוחים מתרכיז טבעי או מים

כוס קוקוס

⅔ כוס קמח

כפית אבקת אפייה

4 תפוחי עץ גרנד או זהוב בינוניים, קלופים וחתוכים לקוביות בלי הליבה

תפוח אחד מהזן שהכנסנו לעוגה, קלוף בלי הליבה (מוציאים בעזרת סכין מיוחדת)

אבקת סוכר לזרייה

מחממים תנור לחום של 180 מעלות ומשמנים תבנית מתאימה. בקערה טורפים ביצים עם סוכר לבן, מוסיפים וניל, שמן ומיץ או מים, ושוב טורפים. מוסיפים קוקוס, קמח ואבקת אפייה ומערבבים לבלילה אחידה.

מפזרים את קוביות התפוחים בתחתית התבנית ומוזגים עליהן את הבלילה הנוזלית. פורסים את התפוח שהוצאנו לו את הליבה לפרוסות עגולות ומסדרים בצורה נאה על חלקה העליון של העוגה. אופים 60-55 דקות עד להתייצבות והשחמה, מוציאים ומצננים. להגשה זורים אבקת סוכר מלמעלה. טעים מאוד להגיש את העוגה חמימה לצד כדור גלידת וניל.

לתגובות: avmyzlik@gmail.com