קצת היסטוריה. לפני כחמישים שנה הרב עובדיה יוסף זצ"ל כתב בתשובה בנוגע לעסקת שחרור מחבלים תמורת חטופי המטוס באנטבה:
"אין בפעולת שחרור המחבלים משום הורג בידים, הרי הוא כמו שמטה את הרימון יד לכיוון אחר, ומונע אובדן חיים של ישראלים רבים ככל האפשר, ודאי עדיף לעשות כן מלחוב בדמם של מאת היהודים חטופי המטוס. ובפרט שאין אנו בטוחים שהמחבלים אשר ישוחררו יחזרו בעצמם לפעולות רצח בישראל, לאחר שסבלו על מזימות הרשע שלהם, והוי ליה ספק וודאי, ואין ספק מוציא מידי ודאי". (יביע אומר חושן משפט י, ו).
במקביל כתב גם הרב שאול ישראלי זצ"ל (ראש ישיבת מרכז הרב) דברים דומים במאמר בנוגע לחטופי אנטבה. כך כתב תחילה:
"יש הבדל בין סכנת שבי לבין סכנה ברורה ומוחשית, כגון דא שהייתה בימי הביניים במסעי הצלב והשחיטות רח"ל. שבכהאי גוונא של סכנה מוחשית לא קיימת שום הגבלה בפדיון השבויים ואעפ"י שקיים החשש "דלא ליגררו ולייתי" (שזה יגרום לחטיפות נוספות- מ.כ), אין דוחים ודאי סכנה מפני ספק סכנה. ועל פי זה נראה, שבמקרה של תפיסת בני ערובה, שהיא סכנה מוחשית וברורה, כי לא יבצר מהם להפיק זממם, כל כי האי גוונא יש לסלק הצדה החששות לעתיד, ולהציל מהסכנה המוחשית הקיימת ברגע זה... אברהם אבינו ע"ה שלא רק שלא חסך מכספו אלא גם סיכן את עצמו להצלתו של לוט. ולא מצינו בזה שום הערה של בקורת על מעשהו בחז"ל".
ברם, לאחר הבאת הראיה מאברהם אבינו הסתייג הרב ישראלי מעצם ההשוואה בין הסיכון שלקח אברהם אבינו לסיכון שלוקחת מדינת ישראל בעסקת כניעה לארגון טרור:
"אלא שיש הבדל בין צורת הסיכון שקיבל עליו אברהם ע"ה, שהיה בבחינת קידוש השם, כמבואר במדרש (ב"ר מג) : אמר אצא ואפול על קידוש שמו של מקום לבין סיכון, כנידון שלפנינו, שבא על דרך כניעה, בהיענות לרצון ודרישת האויבים". (חוות בנימין ס' טז).
הוא אף מוסיף בתשובה לאחר מכן: "כל כניעה לדרישותיהם יש בה משום השפלת כבוד ישראל וממילא יש בזה גם חילול שם שמים ויש להעדיף את הפעולה הצבאית על כל הסיכונים אשר עימה ובזה יש לבטוח על שומר ישראל שידריכם בדרך ישרה ויהיה מספר הנעדרים קטן ככל האפשר".
לאור מבצע אנטבה מסכם הרב ישראלי שם: "עשתה איפוא ממשלת ישראל כדין בנקטה פעולה צבאית כשהדבר נראה כבר ביצוע וחפץ ה' הצליח והביא לשחרור הלקוחים למוות וחיסול המחבלים" (חוות בנימין ס' יז).
דברים דומים לדבריו האחרונים של הרב ישראלי כתב הרב שלמה גורן זצ"ל (הרב הראשי לישראל) סביב עסקת ג'בריל (לפי כ40 שנה) בה שחררו מחבלים תמורת חיילים שבויים: "שאין ציבור חייבים ליכנס אפילו לספק פיקוח - נפש, מפני פיקוח - נפש של יחיד. ואיסור זה הוא פשוט ביותר אם מטרת השבאים היה לקחת בשבי רק יהודים, שאסור לפדות אותם יתר מכדי דמיהן" (הובאו דבריו בשו"ת עשה לך רב ז, נג).
מסתבר שגם הרב עובדיה יוסף שתמך בעסקת שליט תהה האם העקרון הזה נותר על כנו או שמא יש לשנותו.
כך מסופר בספר שיח יצחק כי כשנשאל הגר"ע יוסף, האם לשחרר מחבלים תמורת החייל גלעד שליט "לן בעומקה של הסוגיה, והעלה כי יש לפדותו ולשחרר לשם כך את המחבלים כדרישת החוטפים" ואף ביקש שבעיסקה זו ישחררו בין השאר גם את אותו מחבל שביקש לפגוע בו עצמו בשנת תשס"ד, אך העיר הגאון הרב עזרא בצרי, כי אחר שנודע שאותם המחבלים שהשתחררו רצחו עוד בני אדם, אם כן מעתה מבורר שלא ניתן לסמוך על הבטחותיהם, ובידוע ששיחרורם של מחבלים גורם לשפיכת דם ישראל. ואם כן יש לשקול בעתיד כל מקרה לגופו, ולדון האם עסקאות מעין אלו".
דברים נכוחים אלו אושרו ואומתו לצערנו גם לפני כ15 חודשים כי אין מדובר כבר בספק המוציא מידי ודאי אלא "ודאי שאינו מוציא מידי ודאי", ובמקרה כזה אין דוחים נפש מפני נפש (רמב"ם הל' רוצח א, ט). הלוא ברור כי מחבלים שישתחררו ישובו לרצוח ח"ו אזרחים רבים במרכז הארץ וביהודה ושומרון. הלוא ברור כי לאחר שצפון הרצועה יתמלא בעזתים ומחבלים רבים גם אם נשוב להילחם ייפגעו וימותו ח"ו חיילים רבים לצערנו הרב כפי שקרה לאחר העסקה הראשונה בגלל המיקוש וההיערכות המחודשת של החמאס. הלוא ברור, כי רבים מן החטופים שישארו שם ח"ו לא יוותרו בחיים בעקבות העובדה כי לא הצילו אותם עד כה. על כן, אין שום מקום להשתמש בטיעון זה כלל ועיקר וודאי לא כטיעון הלכתי גם לא לשיטתו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
לא נותר אלא להתפלל שה' יתן רוח עוז וגבורה למנהיגינו ולמטכ"ל הצהל"י לעשות את מה שנעשה לפני כחמישים שנה במבצע אנטבה ולכבוש באופן מוחלט ועל ידי מצור את צפון רצועת עזה כפי שהציעו בתוכנית האלופים לבער את הרע מן העולם ולהציל את כלל חטופינו. כך מתאר הרב עובדיה זצ"ל את הדברים בצורה מאוד מרגשת בסוף תשובתו:
"והנה בהתאסף ראשי עם גדולי התורה לדון בנושא הזה מבחינת ההלכה, ובתוך כדי הדיונים שהתעוררו בצדדי ההלכה, כנ"ל, הגיע ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל אלינו, ובישר לנו את הבשורה המרנינה, שכבר הצליחו אנשי צה"ל לחסל את המחבלים הרשעים, ואת עוזריהם באוגנדה, ולשחרר את מאת החטופים היהודים הי"ו, והם בדרכם לארץ ישראל.
תהלות לאל יתברך, אשר הגדיל חסדו ונפלאותיו עמנו ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלוקינו, וכל אומות העולם המה ראו כן תמהו והשתוממו על גבורת ישראל, אשר מנשרים קלו מאריות גברו, והגדילו לעשות בעזהי"ת להציל לקוחים למוות, הם מאת החטופים, והביאום לישראל ברנה ושמחת עולם על ראשם. כי אין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ברוך פודה ומציל. כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם הללויה. ברוך המקדש שמו ברבים".