אלוף במיל' יצחק בריק
אלוף במיל' יצחק בריקצילום: ערוץ 7

כאשר צפיתי אתמול בשחרור ארבעת החטופות בפעימה השנייה - לירי, קרינה, נעמה ודניאלה , שמעתי שני פרשנים צבאיים מאחד מערוצי הטלוויזיה הגדולים ונדהמתי מבורותם ורצונם להגן על עמדתם, שהסתבר שוב ושוב שהיא קלישאה אחת גודלה כפי שטענתי לאורך כל המלחמה.

בצילומים מתוך עזה בזמן העברת החטופות מהרכבים של החמאס לרכבים של הצלב האדום , נראו אלפי חמאסניקים עם נשק בידם, ואותם שני פרשנים צבאיים מהוללים טענו שכל החמאסניקים האלה חיים בגלל שהם פחדנים ולא העזו להילחם פנים אל פנים מול צה"ל והסתתרו במנהרות.

אלוהים ישמור, כמה בורות יכולה להיות בראשם של אותם פרשנים, שבמשך שנה וארבע חודשים הם וחבריהם באתרי התקשורת זרו חול בעיני הציבור. אין סליחה ואין מחילה לכבודם האבוד.

ממתי גרילה נלחמת פנים אל פנים מול צבא? מדוע שיעשו זאת? כל תכליתה של הגרילה הוא להסתתר במנהרות ולגרום אבדות כבודות לצבא שאיתו הם נלחמים ולא להילחם מולו פנים אל פנים, אלא להטמין מטענים על הצירים שעליהם נע הצבא, למלכד בתים שאליהם נכנס הצבא בסריקותיו.

הגרילה מטמינה את המטענים בלילות עם חוליות קטנות ולאחר מכן המחבלים חוזרים למנהרות. חוליות הגרילה גם צולפות בחיילינו מרחוק, ומשגרות טילי נ"ט לעבר טנקים ונגמ"שים של הצבא ביציאתם מהמנהרות. מיד לאחר הירי הם שבים מיד למנהרות בחזרה.

כך, חוליות הגרילה מצליחות לגרום לצה"ל אבדות כבדות, תוך שמירה על כוחן. כוחות הגרילה לא רוצים להיות גיבורים ולהילחם פנים אל פנים עם צבא שעומד מולם. הם פשוט רוצים לנצח בפעולות המאפיינות את לחימתם של כל לוחמי גרילה בכל העולם ומאז ומעולם. כך ניצח הוייטקונג בויטנאם את ארה"ב, כך ניצח הטאליבאן באפגניסטן את ברית המועצות וגם את ארה"ב שנאלצו לסגת כל אחת בתורה. כך גם החמאס בלחימת גרילה ניצח את צה"ל ברצועת עזה.

צה"ל, עם חוסר כוחות משווע לאחר הקיצוץ הדרסטי בעשרים השנים האחרונות של יחידות היבשה, נאלץ לעבור לפשיטות ברצועת עזה. בדרך זו הצבא לא יכול היה להשמיד את המנהרות ואף לא לפגוע בכוחו של החמאס באופן משמעותי עד כדי שחזר לגודלו הטבעי שהיה לפני המלחמה.

שיואילו אותם פרשנים וכתבים צבאיים בכל רשתות התקשורת להודות בטעותם ובהטעיית הציבור לאורך כל ימי הלחימה במצגות שקריות של ניצחונו של צה"ל. זאת בניגוד לכל מה שאני הצגתי לאורך כל מהלך המלחמה, שצה"ל אינו מסוגל למוטט את החמאס. בכך זרו הפרשנים אדישות ואופטימיות אצל הציבור.

הכותב הוא אלוף (במיל.) ושימש בתפקידו האחרון כנציב קבילות החיילים