יום ההילולא של הצדיק הידוע רבי ישראל אבוחצירא זצוק"ל. מאז ילדותי אני שומע סיפורים על מעשיו המופלאים של הצדיק.
על ברכותיו שהתקיימו ועל מסירות הנפש העצומה שלו על כל אחת מהמצוות על אף הנסיבות הקשות שאיתם היה צריך להתמודד.
כבר בילדותו כשהוצא אחיו רבי דוד להורג בידי מנהיג מקומי והוא ומשפחתו היו צריכים לברוח ממקומם. על אף הרדיפות והצרות רבי ישראל המשיך להיות דוגמא ליהודי שלא מוותר על קוצו של יוד גם נוכח הקשיים הגדולים ביותר.
הדוגמא שהוא הציב לעיתים נראתה בעיני כל כך רחוקה ובלתי מציאותית שקשה ללמוד ממנה משהו לעצמנו. איך בן אנוש יכול להגיע למעשים כאלו?
אבל אז בשבוע שעבר חזרה אלינו מהשבי התצפיתנית אגם ברגר המופלאה וכולנו התפעמנו למשמע סיפורה המיוחד איך בתוך השבי הנורא אגם שמרה על אמונתה. על שמירת השבת והכשרות, איך הייתה מוכנה גם לחטוף מכות ממעניה האכזריים ועדיין לעמוד על בקשתה לשמור על אמונתה. ברוחה הגדולה גם ידעה אגם לעודד את חברותיה השבויות עימה.
העוצמה ונחישות האלו הציפו לי שוב את הסיפורים על רבי ישראל אבוחצירא. אגם הוכיחה שהעוצמות האלו עדיין קיימים בתוכנו. לצום בט' באב בתוככי עזה בעוז והתרסה כנגד שוביה הנוראים. הזכיר לי את הסיפורים על בבא סאלי שגם בזמנים הקשים הקפיד בצומות וסיגופים למען עם ישראל.
קראתי על מציאת הסידור של אגם בשבי ונזכרתי בכינויו של רבי ישראל "בבא סאלי" במרוקאית הוא ה"אבא המתפלל".
על שם אהבתו העצומה לעם ישראל ותפילותיו התכופות להצלחתו. על כך שלא ויתר על שום תפילה גם כשעמד מול סכנת חיים ממשית. אשרינו שזכינו לראות את מורשת העוז של רבי ישראל ממשיכה בקרב בנינו ובנותינו.
ולאגם הגיבורה נאחל החלמה מהירה ותודה בשם כל עם ישראל על גבורתך המיוחדת והמופלאה שממשיכה את המורשת האדירה של עם ישראל.
הכותב הוא רב קהילת הר המוריה וחבר הנהלת רבני צהר