סימה חסון, יו"ר ארגון 'צעדת האמהות', התארחה באולפן ערוץ 7 וסיפרה על פעילות הארגון שהוקם בעקבות נפילתו של סמ"ר בראל חדריה-שמואלי הי"ד בגבול עזה.
האירוע הקשה, שטלטל מדינה שלמה שתהתה מדוע לא ניתנו ללוחמים האמצעים וההנחיות למנוע התקרבות של מחבלים עזתים לגדר עצמה, הוביל אותה ושניים מחבריה להחלטה להקים את הארגון. לימים השניים פנו לאפיקים אחרים והיא נותרה לבדה בראש הארגון.
לראיון מגיעה חסון מדיון שהתקיים בכנסת סביב פרשת הפצת הסרטון נגד לוחמי כוח 100 ב'שדה תימן'. בדיון, אומרת חסון, המדינה מבקשת לחקור את הפצתו של הסרטון הערוך שהפך דלק במדורת השנאה הבינלאומית נגד ישראל. סגן הפצ"רית השתתף בדיון וסיפר שהפרקליטות הצבאית התחילה בבדיקה. בכך היא רואה שימוש במילים מכובסות ובהתנהלות רפה, שכן במקום לקיים חקירה ולעצור את האחראים הדבר מוגדר כבדיקה בלבד. כל זאת על אף שמשפחות של לוחמים נהרסו ואיש לא נתן את הדין על הפצת הסרטון הערוך והמבושל.
"גם כעת עדיין לא סגרו להם את התיק", היא מדגישה. "מדובר בפרשת דרייפוס לכל דבר ועניין. לא היה ולא נברא. סרטון מפוברק וערוך. זה פלילי ואני מקווה שיבואו בדין עם אנשים שהתירו את דמם של הלוחמים שלנו עשו להם עוול".
עוד מספרת חסון על פעילות הארגון שלה מול בג"ץ כאשר ארגוני שמאל פרוגרסיביים עותרים נגד התנהלותה של ישראל והתנהלותו של צה"ל. פעילות הארגון, היא מספרת, מפוצצות דיונים, מה שמעולם לא קרה באולמותיהם של השופטים שעד כה קיבלו כל עתירה. דיונים אלה, היא מזכירה, עוסקים בשחרור מחבלים עם דם על ידיהם, בשיפור תנאי כליאת מחבלים, הפגיעות המיניות שעברו סוהרות מידיהם של מחבלים כלואים מבלי שאיש נותן על כך את הדין. "אני שואלת את הפצ"רית, איפה את? את אמורה לגבות את החיילים, הלוחמים והלוחמות. איפה את?".
פעילות מארגונה של חסון גם הובילו הפגנות סביב בתי הכלא בהם הוחזקו לוחמי כוח מאה. עוד היא מדגישה את חשיבות החשיפה התקשורתית לפעילות בראיונות רבים בכלי התקשורת. "זה מאוד חשוב כי אין מי שיישא את הקול וידבר בשמם של החיילים, כי הם עסוקים עכשיו בלחימה ואין להם זמן להתעסק בתקשורת ולומר את העמדה שלהם ולומר שבזמן שהם מסכנים את החיים שלהם נגרם להם עוול".
בדבריה מדגישה סימה חסון את גבורתם ואפיים הנחוש של הלוחמים כפי שהם מתגלים במהלך המלחמה. לזאת היא מוסיפה ומציינת את התחזקותם הרוחנית של רבים מהם. בהקשר זה היא מספרת כיצד כתושבת עוטף עזה אירחה בביתה בחודשי המלחמה את אנשי הרבנות הצבאית שהגיעו לאזור על מנת לספק לחיילי צה"ל ציציות, יין לקידוש, כיפות ועוד. "פיניתי קונטיינר שיש אצלנו במושב והעמדתי אותו לרשותם של אנשי הרבנות והם איפסנו שם את הציציות בכמויות מטורפות, ספרי קודש ויין לקידוש. אני נפעמת מהרוח ומהעוז, ובמאזניים שלי אני רואה מול זה את ההוראות פתיחה באש המסוכנות, את הכפשת הלוחמים ואין דין ואין דיין. אין מערכת משפט צודקת בארץ שלנו. זה לא יקרה כשזה מכוון ללוחמים שלנו".