חמש שנים של עינוי דין: מתי יתחיל צדק?

חמש שנים חלפו מאז שאירע המקרה שבו יועציו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, פעלו לכאורה להטריד את עד המדינה שלמה (מומו) פילבר. חמש שנים של גרירת רגליים, של עינוי דין, של חוסר ודאות, והבוקר – כתב האישום סוף סוף מוגש.

קשה להבין כיצד אירוע כל כך פשוט, שבו לא מדובר בתיק רצח או שחיתות מסועף, אלא באירוע נקודתי שתועד בזמן אמת, הצליח להימרח על פני חצי עשור.

על פי כתב האישום, עופר גולן, יונתן אוריך וישראל איינהורן, שלושה מיועציו הבכירים של נתניהו, שכרו רכב עם מערכת הגברה ושלחו אותו לביתו של פילבר, שם השמיעו קריאות נגדו. כבר לפני כמעט שש שנים, כשהסיפור פורסם בתקשורת, כולם ידעו לאן זה הולך – לחקירה, לשימוע, ולכתב אישום.

אז איך ייתכן שרק עכשיו, בפברואר 2025, הפרקליטות נזכרה להגיש את כתב האישום? התמיהה רק גדלה כאשר מתברר שבינתיים פילבר עצמו הודיע שהוא אינו רואה את עצמו כמי שהוטרד ואינו מעוניין בהליך המשפטי.

הפרקליטות שוב מוכיחה שהיא מתנהלת על פי לוחות הזמנים שלה בלבד, מבלי לתת דין וחשבון לאזרחי המדינה. לא מדובר במקרה חריג, אלא בדפוס פעולה ידוע: תיקים נמרחים שנים, שימועים הופכים למסכת בלתי נגמרת, וכתבי אישום מוגשים רק לאחר אינספור דחיות.

בינתיים, הנאשמים מוצאים את עצמם במעין עונש מתמשך – לא יכולים להמשיך הלאה בחייהם, חשופים לתקשורת עוינת ולמשפט הציבורי עוד לפני שעמדו בפני שופט. גם מערכת המשפט עצמה, מתנהלת בעצלתיים מדיון לדיון, מכיוון שאין לה שום תמריץ למהר ולקדם עניינים.

הנה, אנחנו עוד מעט עשור לתוך משפט נתניהו – המשפט שהפך את המדינה, פילג את החברה, ושימש ככלי מרכזי במאבקים הפוליטיים של העשור האחרון – ואנחנו עדיין בשלב העדויות. משפטו של ראש ממשלה לשעבר היה אמור להיות נקודת מבחן למערכת המשפט, אך במקום זאת הוא הפך לדוגמה מובהקת לכשלים שבה. במקום הליך יעיל והוגן, קיבלנו מערכת מפוהקת ואיטית, שהיעדר היעילות שלה הפך לעינוי דין מתמשך. אין פלא שהאמון הציבורי במערכת נמצא בשפל היסטורי.

המצב הזה לא היה עובר בשתיקה במדינות דמוקרטיות אחרות. בארצות הברית, התיקון השישי לחוקה מבטיח לכל נאשם את הזכות למשפט מהיר וציבורי. הרציונל ברור – הצדק צריך להיעשות בזמן סביר, ולא להיגרר לנצח. עיכוב ממושך אינו רק פגיעה בזכויות הנאשמים, אלא גם בזכות הציבור לדעת את האמת. כאשר תיקים פליליים נמשכים שנים, גם תוצאתם מאבדת ממשמעותה – מה ערכו של פסק דין שמגיע אחרי עשור? איך אפשר להאמין למערכת שזקוקה לחמש שנים כדי להחליט אם לשלוח רכב עם מגפון לבית של עד מדינה זו עבירה פלילית?

אימוץ עקרון המשפט המהיר כחלק מרפורמה במערכת המשפט הוא הכרחי. אסור שמקרים כאלה יימשכו שנים עד לקבלת החלטה. מערכת משפטית ראויה צריכה לעבוד בשקיפות, ביעילות, וללא מריחת הליכים מיותרת. אם יש ראיות, שיגישו כתב אישום במהירות. אם אין – שיסגרו את התיק. העובדה שבישראל אפשר למשוך תיקים על פני שנים ללא שום השלכה על התובעים, מוכיחה עד כמה הרפורמה המשפטית נחוצה. מערכת משפט שמתנהלת כך אינה משרתת את הצדק, אלא רק את עצמה.

אם מערכת המשפט לא תתעורר ותשנה את דרכיה, היא לא רק תמשיך לפגוע בזכויות הנאשמים, אלא גם תחטא לתפקידה הבסיסי – להביא צדק במהרה ולמען טובת הציבור. הגיע הזמן לשים סוף לאי-הסדר הזה, ולקדם את מערכת המשפט לעידן שבו צדק לא מתמהמה, אלא נעשה בזמן.

הכותב הוא יועץ תקשורת