רומן זדורוב ישב 17 שנים בכלא על רצח שלא עשה. האם יש עוול גדול מכך?
בית הסוהר שולל מאדם את החירות, שהיא הזכות לקיים בחירה חופשית, התכונה העיקרית שניתנה לאדם בזכות התבונה שמבדילה אותו מכל יצור חי אחר. שלילת החירות אפילו ליום אחד אין לה תשלום.
אומנם רומן זדורוב יקבל ככל הנראה פיצוי כספי, אך שום דבר לא יחזיר לו אפילו יום אחד ללא חירות. זדורוב אינו הראשון שבית משפט שלחו למאסר על לא עוול בכפו. קדמו לו רבים כגון עמוס ברנס שהתפרסם, ולדברי מבקרת מערכת המשפט לשעבר יש עוד רבים בבתי הכלא בישראל שנכלאו על לא עוול בכפם. מה פגום במערכת המשפט הישראלית?
כל מי שלומד את מסכת סנהדרין יגלה שהעיקרון המוביל במערכת המשפט העברי, מסורת של 3,000 שנה, הוא למנוע הרשעת שווא גם במחיר של זיכוי חייבים. נמנים שם אמצעים רבים שנועדו למנוע מכשלות של חיוב הזכאי. למשל אין מקום לערעור על זיכוי, הדיינים עצמם עושים כל מאמץ למצוא סתירה בין דברי העדים ובכך פוסלים עדותם ולא מרשיעים ללא שני עדים. במסכת סנהדרין מסופר על רבן יוחנן בן זכאי שבדק את העדים בפרטים אזוטריים כדי למצוא סתירה בין דבריהם ולזכות נאשם ברצח:
"כל המרבה בבדיקות - הרי זה משובח. מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. מה בין חקירות לבדיקות? חקירות, אחד אומר איני יודע - עדותן בטילה. בדיקות, אחד אומר איני יודע, ואפילו שניים אומרים אין אנו יודעין - עדותן קיימת. אחד חקירות ואחד בדיקות, בזמן שמכחישין זה את זה - עדותן בטילה" (סנהדרין דף מ ע"ב).
עוקצי תאנים הם אותו חלק בקצה פרי התאנה שבו הפרי מחובר לענף העץ. בן זכאי שאל כל עד (העדים לא האזינו זה לעדותו של זה) מה היה צבע הקצה של פירות האילן הסמוך למקום שבו בוצע הפשע, אף שאין לכך כל שייכות לאירוע עצמו.
כמו כן לאחר מתן גזר דין היה ניתן לזכות נאשם בכל רגע עד לביצוע העונש, אולם לא ניתן היה לערער על זיכוי. זו הרוח של מערכת המשפט העברי. למרות ההתקדמות האנושית במהלך השנים, בעיות היסוד של קיום חברה אנושית לא השתנו מאז שחמורבי קצץ ידיהם של גנבים, ולכן העקרונות המנחים של מערכת המשפט העברי הוותיקה תקפים גם בעידן המודרני.
לפני שנים סיפר לי השופט מנחם אלון, מנוחתו עדן, שהוא מצר מאוד על כך שמערכת המשפט הישראלית מתעלמת מהמסורת ארוכת השנים של המשפט העברי. הוא הסביר שזו מערכת בשלה ומפותחת מאוד, לאחר יישומה במשך כל כך הרבה דורות. השופט אלון פתח בפרויקט של תיעוד התקדימים העקרוניים של המשפט העברי. לדבריו היו צפויים 30 כרכים לנוכח אורך המסורת, ואילו הוא הספיק להכין רק את השלושה הראשונים.
בניגוד לגישה המשפטית בתלמוד, הנשיא קצב נשלח לשבע שנות מאסר (!), 2,555 פעמים של שלילת חירות, כאשר בית המשפט ידע שיש סתירה מהותית בעדות שני עדים לגבי מקומו של הנשיא בשעה שבה נטען שביצע פשע. רבן יוחנן בן זכאי מתהפך בקברו כאשר בעם ישראל מתנהל משפט כזה.
משלמה פילבר נשללו ימים רבים של חירות תחת אשמה תפורה. איפה כבוד האדם וחירותו כאשר חוקריו התנהגו בגסות שלא ניתנת לתיאור. אני מקווה שיזכה בתביעת הנזיקין, אך את החירות שנשללה ממנו אי אפשר להחזיר. מהנגד ארי רוזנפלד עדיין נשללת החירות בגין פעולה שבאופן רגיל מטופלת בדיון משמעתי בצבא. האם מישהו מתייחס לחומרתה של שלילת החירות מאדם טהור כוונות זה?
בניגוד למסורת העברית, המקפידה על זכויות אדם וחירותו, המשפט הישראלי מתעלם מעיקרון זה ומקיים את העיקרון ההפוך. ההתרשמות שלי מהתנהלות מערכת המשפט היא שהעיקרון המנחה הוא שחס וחלילה לא יזוכה אדם חייב, גם במחיר של מאסרי שווא. המערכת הישראלית לא מהססת לערער על זיכוי נאשמים, וכך היא נכשלת בשלילת חירותם של אנשים זכאים רבים. הזו היא המערכת שמטיפה לנו מוסר של זכויות אדם, כבוד האדם וחירותו? זהו כישלון מערכתי ולא טעות מקרית. משהו פגום ברוח הבסיסית ביותר של תמנון המשפט הישראלי, שקודקודו בבית המשפט העליון. זהו כישלון נורא מעבר להשתוללותו בתחומים לא לו. הגיע הזמן לשחרר את העם היושב בציון מלפיתת המשפט הזר ולהחזיר לו את עקרונות המשפט שבאמת מכבד את האדם ואת חירותו. זו מערכת משפט שזקוקה לניעור אדיר, וטוב תעשה אם תאמץ את רוח המסורת היהודית והמשפט העברי כבסיס לשיטתה ולא תהיה כחיה טורפת במקום שהיא אמורה להיות מקום של בני אדם מכבדי אדם.
הכותב הוא חבר בהנהלת חוג הפרופסורים לחוסן לאומי