אביבה סיגל, אשתו של שורד השבי קית' סיגל, נשאה דברים הערב (רשני) בעצרת בכיכר החטופים בתל אביב, ותיארה את הסבל שחוו היא ובעלה בזמן שהוחזקו בשבי בעזה.
בנאומה המרגש, קראה סיגל להחזיר את כל החטופים ללא דיחוי. "אני עדין אני לא נושמת כבר 500 ימים. אני יודעת מה זה להיות בעזה, אני גם יודעת מה זה לדאוג למשהו בעזה, הסבל הנוראי שם בלתי נסבל".
סיגל תיארה את המציאות הבלתי אפשרית שחווים החטופים: "כשהייתי חטופה לא נתתי לעצמי לרגע להרגיש, הרגש היה כל כך כואב שניסיתי לברוח במחשבות כדי בשביל לא להרגיש. 500 ימים שהחטופים לא יודעים מה יקרה מחר, האם הם יחיו או ימותו, האם יתנו להם מכות, ירעיבו אותם שוב פעם, או שהם בכלל נשכחו שם... חייבים להחזיר אותם מהגיהנום עכשיו".
בהמשך תיארה את העינויים שעבר בעלה בשבי: "מתוך ה484 ימים שהיה בעזה הוא היה חצי שנה לבד, הוא שכב על מזרון על הרצפה בחדרון קטן מאד לבד, מורעב, כשהמזון היחידי שבא לפיו זה פיתות עם עובש או כאלו שרופות, שאינן ראויות למאכל אדם. באחד הימים המחבל שהיה איתו בא אליו ונתן לו בעיטה בצלעות בשיא הכוח, ירק עליו וקרא לו 'יא כאלב', בלי סיבה, פשוט כי זה מה שהוא רצה לעשות. באחד הימים המחבל כיון עליו את האקדח ואמר לו עכשיו אני יורה והורג אותך".
סיגל סיפרה כיצד הגיבה כששמעה על רגעי האימה שחווה בעלה: "שאלתי את קית 'מה עשית שהוא עשה לך את זה?', קית אמר לי.. 'כלום'. המחבלים הפכו את קית' לכלום. כל צורך אנושי נשלל ממנו, לפעמים אפילו ללכת לשירותים".
"אני רוצה לומר תודה ביום הזה לעם שלי, עזרתם לי לעבור את כל ימי החושך שהייתי בהם מאז שחזרתי מעזה. למשפחות שאיבדו את היקרים שלהם אני עצובה איתכם, מחבקת אתכם, הלוואי שזה לא היה קורה. לכל המשפחות שעדיין יש להם בן משפחה בעזה, אני כל כך רוצה שכבר תזכו להשתחרר מהגיהינום שאתם נמצאים בו".
היא חתמה את דבריה בקריאה: "אני אביבה סיגל ואתחיל לנשום באמת רק שכולם יחזרו, החיים לשיקום, החללים לקבורה. כולם כולל כולם. בעיסקה הנוכחית. ברצף. בלי עצירות, בלי גרירת רגליים ובלי לוותר על אף אחד. כי לוותר עליהם זה לוותר עלינו. עד החטוף האחרון!".