היהודים באמריקה עושים טעות איומה. הם נאנחים בהקלה כעת, כשהנשיא החדש של אמריקה מראה את עצמו כתומך נלהב של ישראל וכמי שלא יסבול אנטישמיות בלתי מבוקרת.
הם נאנחים לרווחה כי הם מאמינים שעתידם באמריקה שוב בטוח וש"החיים הטובים" בארצות הברית יימשכו בדיוק כפי שנמשכו ב-50 השנים האחרונות. לצערי החשיבה שלהם שגויה. הם חיים באשליה שמלווה אותנו לאורך הגלות בארצות הניכר.
שכן כשהדברים טובים ליהודים ברחבי העולם מצבנו נעשה גרוע יותר ולא טוב יותר. היא מובילה להתדרדרות רוחנית, להתבוללות, למחיקת הזהות היהודית, להתנכרות מארץ ישראל, והציפייה לישועה נותרת בגדר ג'ינגל נחמד, "משיח, משיח, משיח", כצפצוף הזרזיר, כדברי "הכוזרי” של רבי יהודה הלוי, ריק מתוכן אמיתי.
כפי שכותב הרב קוק בתחילת "אורות", ההבנה והעיסוק השטחיים בתורה בארצות הגויים מביאים לאהבת הגלות הארורה במקום לסלידה ממנה. יהודים אינם מתגעגעים עוד לכך שתהיה להם מדינה יהודית משלהם עם ממשלה יהודית עצמאית, צבא יהודי, שפה עברית לאומית לוח שנה יהודי וכל שאר הביטויים של השליחות הא-לוהית שלנו להקים מחדש את מלכות ה' בעולם במקום שהשם בחר למקום מגוריו על פני כדור הארץ (אורות, א:ב).
התאהבותנו בארצות הגלות היא שהובילה לסכנה הנוראה שעמדה עלינו בימי מרדכי ואסתר. היהודים נהנו מהחיים הטובים עם הגויים. הם רצו להפוך ל'פרסיים', להיות כמו כולם. הם לא השתוקקו עוד לחזור לארץ הנבחרת ולבנות מחדש את בית המקדש.
הם גינו את מרדכי על שהזכיר להם שהם יהודים ושמוטלת עליהם שליחות גבוהה יותר מאשר להשתכר במסיבת המלך ולזכות בתפקידים נחשקים ועושר. כפי שמבהיר "הכוזרי", כאשר נוצרה ההזדמנות לחזור לארץ ישראל, הרוב סירבו לנטוש את הווילות והעסקים שלהם. דחייה זו של ארץ ישראל ושל השליחות היהודית האלוהית להביא את דבר ה' לעולם באמצעות הקמת ממלכת תורה קדושה שמרכזה בירושלים הובילה לחולשת תקופת בית המקדש השני ולחורבן (הכוזרי, ב, כ"ד).
באופן פרדוקסלי, ידידותו של הנשיא טראמפ שמרגשת וגורמת ליהודים אמריקאים להאמין שתור הזהב של היהדות באמריקה יימשך היא סיבה לדאגה כבדה ולא לחגיגה. כפי שכותב הרב קוק:
הָאִמּוּץ הָאֲמִתִּי שֶׁל רַעְיוֹן הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה בֹּא יָבֹא רַק מִצַּד עֹמֶק שִׁקּוּעוֹ בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, ומתקוות אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל יְקַבֵּל תָּמִיד אֶת כָּל תְּכוּנוֹתָיו הָעַצְמִיּוֹת. צִפִּיָת יְשׁוּעָה הִיא כֹּחַ הַמַּעֲמִיד שֶׁל הַיַּהֲדוּת הַגָּלוּתִית, וְהַיַּהֲדוּת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל הִיא הַיְשׁוּעָה עַצְמָהּ (אורות א, א).