יהודים שחיים בתפוצות שואלים לפעמים "האם מצווה לעלות לארץ בשעת סכנה?" מדי פעם השאלה לובשת צורות שונות. "האם מותר לגור בהתנחלויות בישראל שיש בהן סכנה ברורה, למשל חברון". או, "אם ההורים שלי, או הרב שלי, מתנגדים לרצון שלי לחיות בישראל, האם עלי להקשיב להם?"
ישנן כמה הלכות עקרוניות שעומדות מאחורי שאלות אלו. למשל, האם מותר ליהודי להעמיד את עצמו במצב מסוכן כדי לעשות מצווה? האם זו מצווה מהתורה לחיות בישראל? מה נחשב לסכנה? האם אדם חייב להקשיב להוריו או לרבו אם מנסים למנוע ממנו לקיים מצווה? לשאלות אלו, כמובן, יש חלק בהחלטה של אדם לעלות או לא. אין ספק, כל השנה האחרונה במהלך המלחמה נגד חמאס, לשאלות הללו הייתה משמעות קונקרטית. היום, כשאלף מחבלים ורוצחים או יותר ישוחררו מהכלא בעסקת החטופים, סכנת החיים בישראל תהיה גדולה עוד יותר, רחמי שמיים.
כאן רק נספר סיפור המסופר על החפץ חיים, השופך אור על הנושא.
הרב שמעיה דיכובסקי עלה לארץ בגיל צעיר ולמד בישיבה בעיר העתיקה. במשך הזמן הוא כתב ספר על סוגיות הגמרא, 'נאות דשא'. את הספר מכר במחיר ההדפסה. בהקדמה הוא מביא אמרה ששמע מפי החפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן.
"כשהייתי תלמיד בליטא, הייתה קבוצת תלמידי ישיבה שהתכוננה לנסוע יחד ללמוד תורה בארץ ישראל. גם אני הייתי ביניהם, אך היו לי לבטים רבים, כי ידעתי שרבים מגדולי ישראל מתנגדים למסע. ראשי הישיבה שלי התנגדו במיוחד לרעיון שבחורי ישיבה ייסעו לארץ ישראל, אפילו למטרת לימוד תורה. הם אמרו שהמשימה הזו מסוכנת, ושטרם הוקמו בארץ התנאים הנאותים שיאפשר ללמוד באותה מידת התמדה שלמדו בגולה. אי לכך, אמרתי בלבי, עלי לא לשאול בעצת רבותיי בעניין זה, שכן ללא ספק תהיה תשובתם שלילית.
"כמו הרב זירא, שברח מרבו, רבי יהודה, כשרצה לעלות לישראל, כפי שמתארת הגמרא במסכת כתובות, כך החלטתי אני לשאול בעצתו של צדיק הדור, שר התורה, ולקבל את ברכתו לפני צאתי מהארץ. וכך, סמוך ונראה ליום הכיפורים, נסעתי לישיבת החפץ חיים בראדין, והתפללתי בצילו של הצדיק הגדול.
"הייתה לי השגחה פרטית, וזכיתי לראות את החפץ חיים הקדוש יום אחרי יום כיפור. סיפרתי לו על מצבי, ואמרתי שיש לי סיכוי טוב לקבל אשרת עלייה לישראל בתור תלמיד ישיבה, אבל יש לי ספקות מתמשכים אם אמנם אצליח ללמוד תורה באותה שקידה שבה אני לומד בישיבתי בליטא. תכף ומיד ענה, במתיקות דיבורו הנודעת, והרגיע אותי שאין כלל מקום לדאגה. מדוע שלא אוכל ללמוד תורה בארץ הקודש בהתמדה גמורה? דווקא ההפך הוא הנכון, הוא אמר, בלי שום ספק, כי ארץ ישראל עם אווירה הקדוש מועילה הרבה יותר להיות שקוע לגמרי בתורה. הוא ציטט את הפסוק, 'זהב הארץ ההיא טוב,' שעליו אומרת המשנה, 'אלו דברי תורה. מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ואין חכמה כחכמת ארץ ישראל.'
"היו לי חששות נוספים, בעיקר לגבי הסכנה בארץ ישראל. ידוע היה שבני ישמעאל הרגו יהודים ללא סיבה ברחובות ובשדות, ורק שנים אחדות חלפו מאז פרעות תר"פ, שבה טבחו ערבים באכזריות תלמידי ישיבה בירושלים ולא ריחמו אפילו על נשים וילדים. לפני שהספקתי לבטא את כל חששותיי, ענה החפץ חיים לשאלה בעצמו.
"הוא אמר במילים אלה: 'התורה הקדושה אומרת לנו על ישמעאל שהוא 'פרא אדם'. ידוע שהתורה שלנו נצחית, ואם כתוב שישמעאל פרא אדם, הרי שיישאר פרא אדם לעולמי עולמים. אפילו אם כל אומות העולם המתורבתות תתאספנה יחד ותנסנה לחנך את ישמעאל ולהפוך אותו לבן תרבות, כדי שלא יהיה פרא אדם, וודאי שהדבר לא יהיה אפשרי בשום פנים ואופן, כי התורה מעידה שהוא פרא אדם, והאמת של התורה היא נצחית. ואם כן, פראותו של ישמעאל לא תחלוף לעולם.'
"אחר כך נאנח החפץ חיים אנחה ארוכה וכאובה ואמר, 'מי יודע מה מסוגל פרא האדם הזה לעשות נגד היהודים בעתיד?'
"כשסיים את דבריו אלה, אמר לי החפץ חיים, 'עם כל זאת, אל תירא. אין סיבה שהדבר ימנע ממך לעלות לארץ ישראל. סע לשלום, וה' יברך את דרכך.' וכך יצאתי מעמו, ונסעתי לשלום לארץ הקודש."