ילד שחולה במחלה כרונית גורם לכל הבית להשתנות. חברתי היקרה מתמודדת עם ניסיון כזה, וממש התפעלתי ממה שהיא סיפרה לי:
לפני שנתיים, כשרותי בתי השלישית נהייתה בת ארבע עשרה, היא חלתה למגינת ליבנו במחלה חשוכת מרפא. אמנם לא מחלה מסכנת חיים, אבל כזו שמשנה את כל החיים לגמרי.
כל הבית שלנו הסתובב פתאום סביבה. כולם הצטרכו לוותר, להתחשב, להסתדר בלי אמא ולפעמים גם בלי אבא, לעזור לה המון, בכל מיני דרכים, ובעיקר - לזוז הצידה, כי רותי היתה כל הזמן במרכז העניינים.
סכומי הכסף שכל הטיפולים עלו לנו היו הרבה יותר גדולים ממה שיכולנו לדמיין והמצב הזה הכניס אותנו בנוסף לקושי הנפשי גם למצוקה כלכלית.
כל ההוצאות שהיו פעם מובנות מאליהן – חוגים, קניות קטנות, נסיעות משפחתיות, בגדים חדשים - את כולן בלעה המחלה ובקושי הותירה עודף, כך שגם זה נוסף לרשימת הוויתורים שכולנו נאלצנו לוותר.
בראש הרשימה כמובן היתה הדאגה הקבועה לרותי, ההתמודדות שלה והתפילות האינסופיות, הטיפולים הרבים והמתישים, ההמתנה הארוכה בתור פעם אחר פעם, התהילים, הקבלות שקיבלנו על עצמנו. אין לתאר את ההתמודדות הזו. דווקא כשמדי פעם הגיעה "בשורה חדשה", טיפול ניסיוני, תקווה קלושה לרגע - בסופו של דבר היא ריסקה אותי יותר כשנכשלה.
בכל פעם כזו התנדנדתי בנפש חזק בין התקווה העצומה שממש לא יכולתי להשתלט עליה שהכל פשוט ייגמר וייעלם כחלום יעוף, לבין הידיעה ששוב אני נותנת לאשליה למוסס לי את הלב.
כמה התפללתי, כמה ביקשתי והתחננתי להשם שאולי כן, אולי הניסיון הזה יצליח והבת שלי תחזור להיות כמו כולם. וכששוב התשובה היתה שלילית – הייתי נופלת לתהומות ייאוש כמעט קשים יותר מאשר כשהמחלה התחילה. הרגשתי כל כך תקועה עם החיים שלי, כל כך אבודה, כאילו משהו שחור וכבד התיישב עליי וצבע את כל העולם בגוונים כהים וחסרי תקווה.
"כולנו הרווחנו המון"
השאלה הגדולה שלי היתה תמיד – מה עם כל התפילות? לאן הן הלכו?? אפשר לומר שבמשך תקופה ארוכה הייתי בדיכאון כמעט בלי לשים לב וראיתי רק רע. קינאתי בכל ליבי בכל העולם ובכל מי שאין לו התמודדות כזו וריחמתי על עצמי עד הסוף. בנוסף לכל, גם הרגשתי שהשם לא שומע את התפילות שלי והיה לי ממש קשה.
לפני שבוע ישבנו כל המשפחה אחרי סעודת שבת ביחד. זהו אחד הרגעים האהובים עליי בשבוע. אני מאוד אוהבת לשוחח עם ילדיי ויש לי המון סיפוק ונחת מהשיחות הללו, בהן גם הגדולים וגם הקטנים מבטאים את עצמם. תוך כדי שיחה אמרה פתאום ענת, בת השלוש עשרה: "אמא, את יודעת? אני מרגישה שכולנו הרווחנו המון מהמחלה של רותי".
הסתכלתי עליה בהלם וביקשתי ממנה להסביר לי למה היא מתכוונת. "קודם היינו רבים הרבה ולא כל כך יודעים לוותר. אבל עכשיו נהיינו הרבה יותר אכפתיים, אנחנו כל הזמן צריכים לוותר וזה עושה לנו עבודת המידות. וגם כולנו נהיינו חברים יותר טובים, אנחנו רבים הרבה פחות ומקשיבים אחד לשני יותר. אני חושבת שאין אחד בבית שלא השתנה לטובה בעקבות המחלה".
הסתכלתי עליה בתדהמה וחשבתי לעצמי שבעצם היא כל כך צודקת. הבית שלנו באמת השתנה מאוד. פתאום קיבלתי דווקא מבתי הקטנה שיחת מוסר אמיתית וזווית ראייה חדשה לגמרי למצב שלנו, שגרמה לי להרגיש שאחרי הכל, השם כן איתנו.
לחמניות במילוי גבינה
צילום: שושי סירקיס
הנה מאפה מקסים שכיף לשלוח עם הילדים לארוחת הבוקר או פשוט לארוחת ערב חלבית קלילה וטעימה. בריא, טעים ועשיר במיוחד.
דרגת קושי:
קלה פלוס
זמן התפחה:
שעה
זמן אפיה:
15 דקות
כ-20 יחידות
חצי קילו קמח מלא 80 אחוז או כוסמין 80 אחוז
חצי קוביית שמרים או כף שמרים יבשים
ביצה אחת
שליש כוס שמן
כפית מלח
2 כפות סוכר
כוס וחצי עד 2 כוסות מים פושרים
למלית:
100 גרם גבינה צהובה או מוצרלה מגוררת
100 גרם גבינה צפתית או בולגרית
4 כפות גבינת קוטג'
ביצה אחת
בצל ירוק קצוץ
מלח ופלפל
ביצה טרופה ושומשום לבן ושחור לזריה
מכינים את הבצק: שמים את כל חומרי הבצק חוץ מהמים במיקסר עם וו לישה או בקערה. מוסיפים בהדרגה את המים תוך כדי לישה, עד לקבלת בצק רך וחלק, אך לא דביק. ממשיכים ללוש עוד 5 דקות. במידת הצורך ניתן להוסיף עוד מים או קמח.
שמים את הבצק בקערה, מכסים בשקית ניילון ומתפיחים שעה במקום חמים.
מכינים את המלית: מחממים תנור ל-180 מעלות. מערבבים יחד את הגבינות, הביצה והבצל הירוק בקערה. אפשר גם להוסיף שום כתוש אם אוהבים. מתבלים במלח ופלפל. מחלקים את הבצק ל-20 חלקים. מגלגלים כל חלק לכדור ויוצרים בתוכו גומה גדולה. מניחים כף מתערובת הגבינה בכל לחמניה ומהדקים משני הצדדים לצורת אליפסה. מעבירים ל-2 תבניות התנור, מרופדות בניר אפיה. מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשום מ-2 צבעים. אופים למשך כ-15 דקות או עד להזהבה.
לתגובות: avmyzlik@gmail.com