להגדיר את החזון מחדש

ההתיישבות ביהודה ושומרון ניצבת על פרשת דרכים. במשך 68 שנים היא עברה טלטלות רבות.

תחת ממשלות המערך, עד שנת 1977, ההתיישבות החלה בפריחה גדולה, אבל רק בתחומי תוכנית אלון ומסמך גלילי.

הוקמו בעיקר מושבים וקיבוצים בבקעת הירדן, ברמת הגולן, בגוש עציון, בגוש קטיף ובחבל ימית.

הפריצה של גרעין אלון מורה וגוש אמונים בשנות השבעים שינתה את המפה, והחל מהמהפך של 1977 (למרות הפרעות מדיניות) הוקמו ברחבי השומרון עשרות יישובים.

ממשלת רבין קטעה בבת אחת את האישורים להקמת יישובים חדשים, וגם ממשלת נתניהו תחת ממשל קלינטון לא אישרה הקמת יישובים חדשים. הקריאה של שר החוץ אריק שרון (בנובמבר, 1998, בתקופת ממשלת נתניהו) "רוצו על הגבעות, מה שתתפסו יהיה שלנו. מה שלא תתפסו לא יהיה שלנו" לא נפלה על אוזניים ערלות, אבל היישובים שקמו לא קיבלו מספרי יישוב והיו מסונפים ליישובים קיימים, ונדרשו לתעלולים של "סמוכי גדר" ועוד התחכמויות, שהצרו את צעדי ההתיישבות והקשו מאוד על התפתחותם.

ההתהפכות של אריק שרון בשנות האלפיים לא התחילה עם תוכנית הגירוש מעזה ומצפון השומרון. לאחר פרסום חזון הנשיא בוש לשתי מדינות, ותוכנית מפת הדרכים, שרון קרא לאויבת המושבעת של ההתיישבות עורכת הדין טליה ששון, וזו הוציאה תחת ידה דוח דרקוני שהפך את כל ההתיישבות הצעירה להתיישבות פורעת חוק, ואת כל המאחזים למאחזים לא מורשים. יועמ"ש איו"ש בניצוחו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה הטילו רשימה ארוכה של גזרות כמו "צו שימוש מפריע", הגבלות חמורות על צוות קו כחול, הגבלות על רכישת קרקעות ביו"ש ועוד.

חמורה יותר הייתה פתיחת שערי בתי המשפט לערעורים של הפלשתינים, כשבפועל מדובר בהובלה של ארגוני שמאל, במימון של מדינות המערב, האיחוד האירופי והממשלים הדמוקרטיים של ארצות הברית. הבג"צים הללו העסיקו לא רק את בתי המשפט. הם גרמו לתושבי יש"ע להוצאות עתק, הם גרמו לנו לעסוק שוב ושוב במאבקים נגד הפגיעה ביישובים, בעמונה, במגרון, בשכונות בבית אל ובעפרה ובדרך האבות באלעזר ועוד. כך רתמה את עצמה מערכת המשפט לשירות תנועות השמאל הרדיקלי, והחלטות בג"ץ החוזרות ונשנות, תמיד נגד המתנחלים (כולל ביטול חוק ההסדרה), הפכו את בג"ץ לאויב ההתיישבות. בדומה לגזרת פרעה "תכבד העבודה על האנשים ואל ישעו בדברי שקר", במשך שנים ארוכות נאלצנו לעסוק בהמון דברי שקר, ולא לעסוק בבנייה והרחבה של ההתיישבות.

"מעקב ההתנחלויות" של שלום עכשיו, הביקורים הסדירים של הקונסולים האמריקניים, האיומים החוזרים והנשנים של הממשל האמריקני על ראשי ממשלת ישראל, הפיכת ההתנחלויות לאבן הנגף העיקרית לשלום המיוחל ולפתרון שתי המדינות (אובמה: "Not one brick") והחלטת האו"ם שההתנחלויות מפרות את החוק הבין־לאומי, עשו את שלהם. תנופת ההתנחלות נעצרה. אומנם לא הייתה עזיבה של היישובים, אבל הגידול הפנטסטי של כעשרה אחוזים בשנה בשנות השמונים נעצר, ונתקענו עם גידול של כשניים וחצי אחוזים בשנה (ולעיתים אף פחות מכך), שהוא למעשה פחות מהגידול הטבעי של המשפחות הגדולות בערים החרדיות וביישובי הציונות הדתית.

כעת אנחנו בעת רצון, שאם לא ננצל אותה זו תהיה בכייה לדורות. השנתיים הראשונות של ממשל הימין היו תחת האיומים של ממשל ביידן, ולמרות זאת הצליחו שרי הציונות הדתית לבצע שינוי דרמטי במינהל האזרחי, לאשר אלפי יחידות דיור חדשות ואלפי דונמים הוכרזו כאדמות מדינה. אבל השינוי הזה אינו מספיק. כדי לשנות את האחיזה היהודית ביו"ש חובה עלינו לשנות את הקונספציה, חייבים להגדיר את החזון מחדש. החזון חייב להיות רוב יהודי ביהודה ושומרון, והוא חייב להוביל גם אותנו וגם את הממשלה.

כל מי שמכיר את תוכנית ההתיישבות של גוש אמונים משנות השבעים זוכר את המפה זרועת הנקודות ברחבי יו"ש. חלק ניכר מהנקודות הללו אכן הוקמו, אבל במקביל גם האוכלוסייה הערבית גדלה באופן ניכר, תוכנית סאלם פיאד לתפיסת שטחי C לא מפסיקה להתקדם, ונקודות עבריות זרועות ברחבי יו"ש לא מספיקות ליצור הכרעה. הממשל הנוכחי בארצות הברית אוהד את ההתיישבות, זה כולל את כל השדרה החל מהשגריר החדש, מזכירי המדינה וההגנה והיועץ לביטחון לאומי. החלטה של מדינת ישראל לשנות את מפת ההתיישבות מיסודה לא תיתקל בקשיים מהממשל, זה תלוי בעיקר בנו.

יש אומנם קשיים אובייקטיביים שעלינו להתגבר עליהם ומהר. זה כולל איתור של עשרות אלפי דונמים והפיכתם לאדמות מדינה (כולל פתיחת צווארי הבקבוק לצורך כך בתוך המינהל האזרחי), רכישת קרקעות מסיבית, הכנת תוכנית תמ"א כוללת (כמו תמ"א 1 בישראל הקטנה), הגדרת מרכזים בעלי פוטנציאל לפיתוח עירוני גדול (למשל, הפיכת קריית דולב־טלמונים־נחליאל למטרופולין של 100,000 נפש).

צריך לערב את כל משרדי הממשלה בהכנת תוכניות פיתוח גדולות, הכוללות תשתיות כבישים ותחבורה. זה יוכל להתבצע תוך הכנת הסכמי גג כמו שבוצעו רק לאחרונה בקריית גת ובכפר סבא, כולל עידוד אכלוס, וצירוף יישובי יהודה ושומרון לתוכניות 'מחיר למשתכן', הכנת תוכניות למרכזי תעשייה ותעסוקה (משרד הכלכלה) ותשתיות אנרגיה כוללות. ככל שנצליח בשנים הקרובות למנף את המצב המדיני לעשייה ציבורית וממשלתית, נוכל ליצור תפנית דרמטית בתולדות מדינת ישראל בכלל וההתיישבות בפרט, שתוביל לאחיזה בת קיימא של העם היהודי בערש מולדתו.