איך מתבוננים על ביטויים חריפים שנאמרו על רבני הציונות הדתית?

שבוע שעבר, ראש ישיבה חשובה, ישיבת סלבודקה, ‫שהוא גאון עצום, ‫תלמיד חכם ‫ומרביץ תורה גדול מאד, ‫ויש לו הרבה מאד זכויות, אמר ביטוי ‫שקצת הרגיז, הוא אמר שהתורה של הציונות הדתית, ‫ושל הרבנים הציונים-דתיים, מעוותת. ‫ היה קשה לשמוע את דבריו, והיו כאלה שיצאו כנגד אמירה זו במחאה.

‫מי ששומע את הדברים האלה, במבט ראשון זה באמת מרגיז אותו, ו‫הוא חושב שחייבים למחות על כך, כי ‫יש באמירה זו פגיעה בכבוד תורה. ‫הרבה ‫רבנים ציוניים, רבותינו ‫זיכרונם לברכה, לימדו אותנו את ההשקפה הזאת, ‫וזו פגיעה בדרכם הגדולה, לכן יש בזה חובה למחות.

‫במבט שני, ‫עולה מחשבה שאולי כדאי להיות מאלה ‫ש"נעלבים ואינם עולבים, ‫שומעים חרפתם ואינם משיבים", ‫שעליהם נאמר: "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" (שופטים ה, לא, ע"פ שבת פח,ב). ‫ואולי יותר טוב כך: אכן ‫לשמוע, זה לא נעים, ‫אבל יותר נכון לא להשיב, ‫לא למחות בחזרה ולפתח את המריבות. ‫יש סוג כזה של תלמידי חכמים ‫שעליהם נאמר: "ואוהביו ‫כצאת השמש בגבורתו", ‫הם שומעים חרפתם ואינם משיבים, ‫הם נעלבים ואינם עולבים.

עובר עוד יום, ואז עולה המחשבה: ‫בעצם מה הרבנים הציוניים ‫חושבים על הרבנים החרדים, ‫שהתורה שלהם נכונה? ‫אולי גם הרבנים הציוניים ‫ חושבים ‫שהתורה שלהם היא לא שלימה, שהיא מעוותת,‫ שתורה שלימה ‫זו תורת ארץ ישראל ותורת אהבת ישראל, ‫ותורה שלא מדגישה את הכל – זו תורה מעוותת. זאת אומרת, אולי זה לא חד-צדדי, אלא דו-צדדי. ואם כן מדוע אתה כועס על כך ‫שהם אומרים עליך, הרי ‫אתה גם חושב עליהם כך? ‫רק שאתה לא אומר זאת, אבל ‫יש כאלה שכן אומרים את זה.

זאת אומרת, יש חילוקי דעות, ו‫אלה אומרים על אלה, ‫ואלה אומרים על אלה. ‫מה שלא בסדר הוא שלא יודעים ‫שאלו ואלו מכוונים לשם שמים, ‫"מיניה ומיניה יתקלס עילאה", יש מקום לחילוקי דעות ומחלוקות.

‫יש גם בתוך הציבור החרדי ‫כאלה שאומרים על רבנים חרדיים, ראשי הישיבות, ש‫התורה שלהם מעוותת, ‫כי הם הולכים עם המדינה ‫ומקבלים מלגות מהמדינה. הם אומרים שזו תורה מעוותת, ‫משום שצריך לפרוש מהמדינה לגמרי.

ויש גם בציונות הדתית ‫כאלה שאומרים אחד על השני ‫שהתורה שלהם מעוותת. יש אומרים ‫שאחרים ליברליים מדי,‫ והליברליים אומרים: ‫אנחנו בית הלל ואתם בית שמאי. הציוניים היותר תורניים אומרים: '‫אנחנו בית הלל והחרדים בית שמאי'. ‫וכן אצל החרדים יש כאלה שאומרים כך ‫אחד על השני.

‫כך הסדר. אבל זה ‫לא בסדר שכל אחד חושב שהשני לא מכוון לשם שמים, ‫כי אם הוא היה מכוון לשם שמים באמת, ‫הוא היה אומר כמוני, הרי אני צודק. ‫ואם הוא לא אומר כמוני, ‫זה סימן שיש לו אינטרסים וסיבות שונות, כי הרי האמת איתי, ‫אז איך יכול להיות אחרת? ‫אבל אנחנו יודעים שאחד יכול לחשוב ‫לשם שמים ולהגיד שכך נכון, ‫ואחר יכול גם כן לחשוב לשם שמים ולהגיד ‫שנכון אחרת.

עובר עוד יום, ‫ואז עולה המחשבה שהרב לא אמר את זה מעצמו, אלא ריבונו של עולם כיון שמישהו ידבר את זה, לכן צריכים להקשיב לו. יש כאן אמירה שיכול להיות שאנחנו יכולים ללמוד ממנה משהו, אולי אנחנו יכולים עוד להשתפר. למה לא לשמוע דברי מוסר ‫ולראות אם יש לנו במה להשתפר? ‫כל אחד יכול להשתפר, ‫כל דרך יכולה תמיד לזקק את עצמה ‫ולהיות עוד יותר טובה ‫ועוד יותר שלימה. ‫אז כדאי להיות מהאנשים ‫שאוהבים את התוכחות, ‫זה אחד מהדברים ‫שהתורה נקנית בהם – לאהוב את התוכחות (אבות ו, ו). כאשר ‫אתה שומע תוכחה – תחשוב מה אתה עוד יכול לשפר ולתקן.

‫ואפשר לחשוב דבר נוסף: לנו לא היה נעים לשמוע את הדברים האלו, אז "מה דסני עליך לחברך לא תעביד" (שבת לא,א).‫ כלומר, אם אתה לא אוהב לשמוע שאומרים עליך דברים כאלה, ואתה מבין כמה זה לא נעים – אז אל תעשה דברים כאלה ‫לאחרים. ‫ואם אתה לומד מזה מה לא לעשות – אז צריכים לכתוב ‫לו מכתב תודה, ‫שהוא לימד אותנו ‫להיות אנשים יותר זהירים, ‫ולא להגיד דברים ‫שיכולים לפגוע. וכך הכול יתגלגל לטובה ולברכה.

מחלוקת לשם שמים

‫אנחנו מסתכלים על המחלוקת הזאת ‫כמחלוקת לשם שמים. ‫אף על פי שאנחנו בטוחים בדרכנו ‫ויודעים שהדרך הזאת, ‫שאנחנו הולכים בה, היא הדרך הגדולה ‫והשלימה, ו‫יש כאלה שמדגישים ‫רק חלקים מהדרך, ‫אבל כל אחד מוסיף נקודה טובה ‫ו"ומינה ומיניה יתקלס עילאה".

מרן הרב קוק זצ"ל לימד אותנו זאת. ‫הביטויים שהחולקים על מרן הרב דיברו נגדו היו חריפים מאד, והרב הסתכל עליהם ‫בצורה כזו. הביטויים ששמענו ‫מראש ישיבת סלבודקה ‫הם קטנים מהדיבורים שדיברו על מרן הרב, ‫והרב אמר "מיניה ומיניה יתקלס עילאה". ‫לכל אחד יש מעלות, ‫והמעלות של כולם יחד מצטרפות וכבוד שמים עולה. לכל אחד יש גם צדדים נוספים, אבל לכל אחד יש מעלות, "ומיניה ומיניה יתקלס עילאה".

יש אנשים שמדגישים את הצד של לימוד התורה, משיקולים שהם חושבים שהם נכונים, שעל ידי שנתרכז רק בתורה ופחות נתרכז בארץ ישראל ובעם ישראל – נחזק מאד את התורה, ו"עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ" (תהלים קיט, קכו). אמנם צריכים לקיים את כל התורה, אבל עכשיו אין ברירה וחייבים לעשות חומות, עד שנהיה מאד חזקים.

ואפשר לחשוב גם אחרת, ואנחנו חושבים שיותר נכון לחשוב אחרת, להיות שותפים במהלכי הגאולה. חלק אחד בונה את ארץ ישראל, חלק אחד עסוק באחדות, חלק אחד עסוק בתורה, ובסופו של דבר מיניה ומיניה יתקלס עילאה.

בשיחה המלאה אפשר לצפות כאן