בגואטמלה נמשכים המאמצים לאתר ללכוד ולעצור את מנהיגי כת 'לב טהור' הנחשדים בחטיפה והתעללות של עשרות ילדים.
על ההתמודדות הנמשכת עם תופעת הכתות שוחחנו עם מי שעד כה לא נחשף בשמו האמיתי אלא בשם הבדוי תמיר חן, שרון מזרחי, שכתב את הספר 'סגור' על הכת אליה נפל וממנה חילץ את עצמו.
כיום עוסק מזרחי בין השאר גם בליווי נפגעי כתות בדרכם חזרה לחיים נורמאטיביים וכשאנחנו שואלים אודות האירוע בגוטמאלה הוא קובע כי תופעת הכתות היא כזו שלא מספיק מבינים את העומק שלה ואת הפגיעה שלה באנשים. זו תופעה שנמצאת הרבה יותר מכפי שאנשים חושבים. אני מקבל טלפונים ממשפחות וזוגות שהבעל נחטף לכת או לגורו בעיר כזו או אחרת. בגואטמלה אנחנו יודעים שראש הכת נמצא צף באיזה נהר, ולמרות שהוא כבר עזב את העולם האידיאולוגיה ממשיכה. לאדם מהשורה קשה להבין איך מגיעים לכזו קיצוניות, כזה הרס חורבן סבל וכאב, וממשיכים הלאה כאילו לא קרה כלום".
על מעורבותם של ילדים באירוע 'לב טהור' מציין מזרחי כי אמנם הכתות מציגות אידיאולוגיה שפונה אל המבוגרים, כלומר אל ההורים, אך לכך כמובן השפעה מיידית על חייו של ילד, בעיקר כזה שנולד אל תוך חיי הכת. "כשההורה נחטף, הילד גדל בצורה טבעית לתוך הבועה הזו והוא ממשיך אותה שלא מבחירה עד השלב שהם מתבגרים וגדלים ועד אז אין בחירה. מבחינתם החוקים הנוקשים של הכת הם המציאות. אין משהו אחר".
לגבי 'לב טהור' הוא אומר כי הוא אמנם לא מכיר את הפרטים, אך "יתכן שכלאו אותם פיזית, אבל גם אם לא כלאו אותם, ברגע שיש שליטה פסיכולוגית הילד יילך אחרי הגורו גם בדברים איומים שהוא יתבקש לעשות או שיבוצעו נגדו. כל הפרשנות של המושגים תהיה דרך הפילטרים של המנהיג. אתן דוגמא מפניה שפנה אליי מישהו מהכת של אליאור חן, אדם שכשהוא היה בכת עשה מעשים קשים בילדים כתיקונים, וגם אחרי שעצרו אותו הוא לא הבין שהוא היה במציאות הזויה. הוא היה בטוח שישחררו אותו אחרי שיבינו שטעו בעצם. רק אחרי ארבע שנים בכלא הוא הבין שהוא היה בכת. השבי הפסיכולוגי לפעמים חזק יותר מהשבי הפיזי".
עוד שאלנו את מזרחי שאלה שעולה בעיקר אצל מי שאינו חי בקהילה דתית, אך לעיתים עולה גם בקהילות דתיות, מהי הנקודה שבה חסידות הופכת לכת. מזרחי מציין שהשאלה עולה לא מעט והוא מציין שההגדרה של קבוצה ככת לא נעשית בקלות, ורק אחרי בדיקה של מספר פרמטרים ניתן לקבוע אם מדובר בכת או בקהילה נורמטיבית. ישנם כ-10-15 סעיפים שדרכם ניתן לבחון את הקבוצה ולהכריע. "ככל שיש יותר פרמטרים רמת הסיכון עולה".
דוגמאות לפרמטרים הללו הוא נותן ואומר: "כשחירות הפרט נשללת בצורה גסה, מקום שבו הוא מנותק מהסיבה שלו והמציאות היחידה היא הגורו והקהילה, מקום בו הוא עובר השפלות על בסיס גבוה, מקום שבו סדר היום נקבע בצורה מדויקת על ידי ראש הכת, מקום שבו ראש הכת לא מחויב בכללים שהוא מטיל על החסידים שלו, מקום שיש בו עונשים למי שלא מציית, ונקודה חשובה רגשית היא כשמדובר במקום שבו חשים כל הזמן פחד ואשמה. כל אלה אמורים להדליק נורות אדומות. יכול להיות שנמצא פרמטר אחד או שניים בקהילה כלשהי, אבל ככל שיהיו יותר פרמטרים הסיכון עולה".
ואם החסיד טוען שטוב לו במסגרת כזו גם אם פרמטרים רבים אכן קיימים בקבוצה בה הוא חי, אם הוא טוען שאיש לא יוכל לקבוע בפניו שרע לו. "כשמדובר באדם בגיר ואחראי לעצמו, אם הוא בשלב כזה אין הרבה מה לעשות. אם זה קרוב משפחה אנסה לתת לו חום ואהבה ואנסה לייצר סימני שאלה. זה הדבר היחיד שניתן לעשות. לא ניתן לצאת ישירות חזיתית נגד הגורו. כשיוצאים נגד הגורו "נשרפים". ראיתי אנשים שמחקו הורים ובני זוג". הפניה, אומר מזרחי, צריכה להפנות את תשומת ליבו של האדם המדובר למציאות חייו, לעצבות והדיכאון שהוא שרוי בהם, להתנהלותו של הגורו וכיוצא באלה.
כלל עקרוני מציג מזרחי כשהוא אומר ש"מנהיג אמיתי המטרה והשאיפה שלו היא לא שליטה באנשים אלא חיבור לבורא עולם, בעוד בכתות מה שאכפת למנהיג הוא שליטה באנשים באצטלה דתית. זו קריאה גם למנהיגים וגם לחסידים לשים לב, כי לפעמים זה מתחיל בצורה נכונה אבל נוצרת התמכרות לשליטה. לשים לב לקווים האדומים ואם יש ספק חשוב לפנות למישהו חיצוני ולהתייעץ, אפשר לפנות למרכז הישראלי לנפגעי כתות".
קוראי ספרו של מזרחי יראו שמי שהגיעו לכתות אינם דווקא מרקע סוציואקונומי נמוך או במציאות של משבר נפשי או חיים בשולי החברה. הוא עצמו הגיע לכת לאחר שהיה ר"מ בישיבה תיכונית ולוחם קרבי. "המחשבה שרק מי שלא הסתדרו בחיים ונמצאים בקצה האוכלוסייה מגיעים לכתות היא מחשבה לא נכונה. ראשי כתות מחפשים אנשים עם משאבים, גם כלכליים וגם פיזיים ורוחניים. דווקא האנשים הרגישים שמחפשים משעות ותכלית צריכים לשים לב שהם לא נגררים למקומו שמנצלים אותם ככאלה. ראשי הכתות יודעים לאתר את מי שמחפש משמעות ולמשוך אותם פנימה בצורה מאוד מתוחכמת. יש שלב שבו עוד ניתן לסגת בצורה נורמטיבית".
לגבי השחרור האישי שלו מהכת, אומר מזרחי כי מדובר היה ב"נס לכל דבר. שה היה תהליך של שלוש שנים שכלל שבר מאוד גדול ודרש שנים של התאוששות ארוכה עד החזרה לחיים נורמאטיביים. בעיניי כל מי שיוצא מכת הוא בגדר נס".