דיצה אור, שבנה אבינתן חטוף בעזה כבר 523 ימים, מתייחסת לדברים שהטיח בה דני אלגרט, אחיו של החטוף איציק ז"ל, בחדשות 13. אלגרט אמר לה "לא הייתי רוצה להיות הבן שלך".
"הוא אמר דברים לא ראויים, ירד לפסים ולעלבונות שבכלל לא עניינים. הצגתי דרך אופרטיבית -תענה לי אופרטיבית. זה באמת דיבור לא ראוי. הדברים נאמרו בערוץ 13 ואנחנו לא מצפים מהם להרבה", הגיבה אור בראיון לבני טיטלבוים בכאן מורשת.
היא שיתפה בכאב ובתחושת חוסר האונים שלה אל מול המצב של בנה. "אני חיה בתוך הדבר הכי כואב ונוראי שייתכן, ומולו יש את חוסר האונים הכי קיצוני. חוסר היכולת לעשות כלום – לעזור לו, לדבר איתו, לשדר אליו".
אור לא חוסכת בביקורת כלפי ראש הממשלה. "בוודאי שנתניהו והממשלה אחראים, לאורך עשרות שנים של טיפוח החמאס, באמונה שאם נשקיע בהם, נרגיע אותם – וזה התברר כטעות מרה".
עמדתה לגבי הטיפול בעזה נחרצת מאוד. "ההנחה שרק המלחמה מסכנת את החטופים היא לא נכונה. הרבה חטופים איבדו את חייהם גם בלי מלחמה. המצב בשבי מסוכן בפני עצמו."
"הדרך הנכונה היא להביא את החמאס לנקודת שבירה היא לא באמצעות 'עסקאות סלאמי' שבהן מוחזרים חטופים בקבוצות קטנות, כי כל עסקה כזו מקטינה את הסיכוי שהבן שלי יחזור".
לדבריה, הדרך הנכונה היא ללחוץ על חמאס מכל הכיוונים – בלחימה, בסנקציות כלכליות, בבידוד בינלאומי ובהפסקת האספקה לרצועה. "בסוף, הם יגיעו למצב שאין להם ברירה, ואז הם יחזירו את כולם".
אמש התפתח עימות חריף בתכנית 'שיחת היום' בערוץ 13 בין דיצה אור לבין דני אלגרט. דיצה התייחסה להתבטאותו החריפה של דני שאמר 'לא הייתי רוצה להיות הבן של דיצה' וקבע כי מדובר במשפט אישי מכוער ש"ביזיון לומר אותו". עוד הוסיפה ואמרה כי הייתה מצפה מהיושבים באולפן שיגנו עליה מהתבטאות שכזו וישמרו על כבודה.
"מה שהצגתי פה (עמדתה בדבר הדרך הנכונה להשיב את החטופים) הוא לא אידיאולוגיה, אלא טקטיקה ואסטרטגיה שלדעתי תחזיר את הבן שלי. דיברתי מלב מפורר לאבקה מרוב כאב ודני יושב ואומר 'לא הייתי רוצה להיות הבן שלה'". על דבריה אלה השיב דני אלגרט והסביר את דבריו בטענה שהיא באמירותיה מסכנת את בנה ואת שאר החטופים. "אם הייתי בשבי הייתי רוצה לחיות", אמר.
דיצה מצידה הגיבה לדבריו וביקשה שישמור אמירות מסוג זה לעצמו. דני הגיב גם הוא ואמר "לא אשמור את הדברים לעצמי. מותר לי להגיד את הדברים כמו שלך מותר להגיד שאת מוכנה לסכן את החטופים".
"זה בכלל לא אותו דבר", השיבה לו דיצה, "דיברתי על אסטרטגיה", והמגישה, לוסי הריש קטעה את הדברים והביעה את הקושי האישי שלה לעמוד בין השניים, "אני לא יכולה להתחיל לדמיין מה עובר עלייך ואני לא יכולה לדמיין מה עובר על דני במשך כל התקופה הזו, בוודאי אחרי שהוא קבר את אחיו שמת מרעב. אני רוצה לשמור על כבוד שניכם ולא רוצה שתתעמתו".
בנקודה זו ניסה דני לדייק את דבריו והעיר כי יתכן ואבינתן, בנה של דיצה, שמח בדבריה של אמו ומזדהה איתם, אך הוא עצמו, דני אינו חש כך ולא היה רוצה להיות בנה. הריש מצידה שבה והביעה את הקושי שלה להתייצב לצד אחד מהצדדים ולתמוך בעמדתו לנוכח הסבל והכאב שכל אחד מהדוברים מבקש להביע בעמדתו שלו.
דיצה הדגישה כי אמנם דעותיה שונות מאלה של דני, אך אין לה דבר אישי נגדו. עוד קבעה כי הוויכוח צריך להישמר ברמה העניינית של הדיון לגבי אופן ההתנהלות, ללא כל פן אישי, וככזה על השיח להיות שיח נקי וענייני. דני מצידו תהה אם שיח שמסכן את החטופים, כפי שהוא רואה אותו, הוא שיח נקי. "אני אומרת איך לדעתי נראית הדרך הנכונה להביא את החטופים, וזו זכותי לגמרי", השיבה דיצה וקבע כי עסקה שתביא חלק מהחטופים ומותירה חלק אחר מאחור היא זו שמסכנת את בנה ואת החטופים שיישארו בעזה.