1. פורים תשפ"ה פוגש אותנו בתקופת ביניים, בימים של המתנה. ככל שהתקופה הזאת מתמשכת, כך מתחזקת הסכנה שנעבור על מצוות "לא תשכח". שהזיכרון של מה שעשה לנו עמלק החמאסי יתחיל להתעמעם, ועימו גם המחויבות שלנו למחות את שמו מתחת השמיים.
2. שלב א' של עסקת החטופים הסתיים. תומכי העסקה וגם מתנגדיה קיבלו בהקלה ובשמחה מהולות בדאגה גדולה את 30 החטופים והחטופות ששבו אלינו חיים, בתום כ־500 ימים של סבל ועינויים. החברה הישראלית כולה מחבקת את החוזרים ומייחלת להחלמתם והתאוששותם המלאה, פיזית ונפשית. קיבלנו בכאב ובזעם גם את גופותיהם של שמונה חללים, אחד שנרצח ונחטף בשבעה באוקטובר, ועוד שבעה שנרצחו באכזריות בשבי – בהם שירי ביבס וילדיה הרכים אריאל וכפיר.
בד בבד ראינו בעיניים כלות ובדאגה גדולה כיצד מאות מהגרועים והאכזריים ברוצחי בני עמנו משתחררים מהכלא בשמחת ניצחון. ראינו גם כיצד מאות אלפי עזתים חוזרים לצפון הרצועה בלי בדיקה אפקטיבית, שם ינסו לשקם את חייהם וגם יחזרו לשמש מגן אנושי לרוצחי החמאס. וראינו את מחבלי החמאס מנצלים את הפסקת האש הארוכה כדי להתארגן, להתפקד, להתחמש, להתבצר ולטמון מטענים במטרה לפגוע בחיילינו אם וכאשר ישובו להילחם בעזה.
3. רשימה של קרוב ל־700 ישראלים שנרצחו בידי מחבלים ששוחררו במסגרת השלב הנוכחי בעסקה פורסמה לפני שבוע ב'מעריב' על ידי קלמן ליבסקינד. הפרסום יוצא הדופן הזה רק המחיש עד כמה התקשורת הישראלית, שרובה מגויס לחלוטין לטובת העסקה, מתאמצת להשכיח מאיתנו את מחיריה הכבדים, גם במישור הביטחוני והמדיני וגם במישור המוסרי.
את מי שעתידים חלילה להירצח כתוצאה מהעסקה המסוכנת הזאת אנחנו עוד לא מכירים. אבל מדינת ישראל גם לא מסתכלת בעיני המשפחות השכולות של נפגעי הטרור, שהעסקה הזאת נעשית על חשבון עשיית דין צדק ברוצחי יקיריהן. בשונה מהעבר, ובהתנהלות מקוממת וחמורה, אפילו לא טורחים לעדכן את משפחות נפגעי הטרור בדבר שחרור הרוצחים.
4. בדיון הרדוד השטחי והתעמולתי שמתקיים כאן, עמי ארצות שמימיהם לא פתחו ספר הלכה למדו לצטט את דברי הרמב"ם על חשיבותה של מצוות פדיון שבויים. כמובן בלי הסייג הקובע כי "אין פודים את השבויים יותר על כדי דמיהן", ובלי ההבנה הפשוטה והמתבקשת שלא מדובר כעת בדיני פדיון שבויים אלא בדיני מלחמה.
לא מתקיים דיון רציני בשאלה האם מותר למדינה, אפילו למען הצלת נפשות, להפוך את פסקי הדין החמורים ביותר שנפסקו בבתי המשפט שלה לכתבי פלסתר, כאלה שכל חוטף סדיסט ונקלה יכול לבטל אותם באמצעות איום על חייהם של חפים מפשע.
תחשבו על זה: האם אין גבול לנכונות שלנו להיסחט? אילו היה מישהו חוטף אזרחים חפים מפשע ומאיים לרצוח אותם, האם היינו נכנעים לדרישה שלו לשחרר מהכלא, נניח, את רוצחו של ראש הממשלה רבין - כי פיקוח נפש הוא מעל לכול? אילו נדרשנו בתמורה לשחרור החטופים למסור לשלטון חמאס את כל השטח שממערב לכביש 232, ובו הקיבוצים כפר עזה ובארי, נחל עוז וניר עוז וכיסופים - האם היינו מוכנים לכך? ואם למען הצלת חטופים נידרש לעקור יישובים ביהודה ושומרון או למנוע עליית יהודים להר הבית, האם ניכנע לכך? האם לא ברור שכניעה כזאת רק תעודד עוד ועוד חטיפות בלי סוף?
מניין לנו הזכות המוסרית לוותר על עשיית דין ברוצחיהם של מאות ישראלים? איש ציבור שהוא גם אב שכול אמר שלמען שחרור החטופים הוא מוכן שישוחרר רוצח בנו. זכותו לבחור כך, ומבחינה מסוימת אף יפה מצידו. אבל האם יש לנו כחברה וכמדינה זכות לדרוש גם מאחרים להסכים לשחרור רוצחי יקיריהם? ואם חברת הכנסת לימור סון הר־מלך לא מוכנה להשלים עם שחרורו של מי שרצח את בעלה אבי ילדיה ופצע אותה, האם יש לנו זכות מוסרית לכפות עליה ועל רבים אחרים את הוויתור הזה?
5. יש עוד כמה מצוות חשובות בתורה חוץ ממצוות פדיון שבויים. הנה אחת מהן: "ולא תיקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות, כי מות יומת" (במדבר לב, לא). ואם חסרה לנו הבהירות המוסרית כדי להטיל על רוצחינו עונש מוות והחלפנו אותו במאסר עולם - אז לפחות אל תיקחו כופר לשחרר רוצח ממאסר עולם. "לארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו", מלמדת אותנו התורה, וקובעת ששפיכת דם נקי שלא באה על עונשה מטמאת את הארץ.
לטמא את הארץ, זה מה שאנחנו עושים במצעד האיוולת של העסקאות האלה. חטיפה גוררת עסקה שגוררת עוד חטיפה שגוררת עסקה הרסנית עוד יותר, ואין לדבר סוף. ואין אמת ואין דין צדק, ומותר לרמוס את רגשותיהן של מאות משפחות שכולות, כי אין ברירה - מוכרחים להיכנע לטרור. ומה שמקומם זה שתומכי העסקה במחיר המופקר הזה אפילו לא מרגישים צורך לנסות לתת מענה לבעיות הרבות ולשאלות הקשות שהיא מעוררת. במקום זה הם עונים לחולקים עליהם בחרפות, גידופים וקללות, שהתקשורת פותחת להם מיקרופונים בלי בושה, בתירוץ שמדובר בהתבטאויות של בני משפחות חטופים, ולהם הרי מותר לומר הכול. את דברי החולקים עליהם הם מכנים "מכונת רעל", בעוד האמת הברורה מאוד היא שהתעמולה שלהם, שתוקפת את יריביהם מראש הממשלה ועד למשפחות חטופים המתנגדות לעסקה, היא הרבה יותר רעילה, משוכללת, רבת עוצמה ועשירה בכסף ובדרכי פעולה.
6. וכך זכינו השבוע, במסגרת השיח העכור הזה, לשמוע כיצד מאחלים לשרה בממשלת ישראל שבנותיה ייאנסו בשבי חמאס, וכיצד אותו דובר מטיח בפני אימו של חטוף שהוא לא היה רוצה להיות בן שלה. וזכינו לא מזמן לשמוע את יושב ראש האופוזיציה יאיר לפיד בהתבטאות גועלית כלפי השרה אורית סטרוק - פוליטיקאית חכמה, מסורה, ערכית, ישרה ונטולת אגו שהוא לא מגיע לקרסוליה.
אבל הארץ לא הזדעזעה מההתבטאות המיזוגינית, כי על אישה דתייה אם ל־11 מחברון, ימנית אידאולוגית, לבושה בצניעות הלכתית תקנית, שמעזה בשם ביטחון המדינה להתנגד לעסקאות מסוכנות, מותר לומר הכול. ארגוני הנשים לא ייצאו להגנתה – הפעילות שלהן מגינות רק על נשים מהז'אנר שלהן.
אבל הציבור הדתי־לאומי לא יתבלבל, גם אם יש בשוליו מי שמעדיפים ליהנות ממנעמי סעודתן של האליטות. הוא יודע שאורית סטרוק, כשמה הנוסף, היא מלכה. היא התצפיתנית של הפוליטיקה הישראלית, שהזלזול באזהרותיה עלה לנו במרחץ דמים. היא בבחינת אסתר של דורנו, ולצידה בצלאל סמוטריץ' בתפקיד מרדכי היהודי, וגם איתמר בן גביר זכור לטוב.
ולמרות מתקפת ההשמצות המכוערת של אווילים קצרי ראות המתיימרים לעליונות מוסרית, הם לא יכרעו ולא ישתחוו. והם לא יפסיקו להזכיר לנו את מצוות "זכור את אשר עשה לך עמלק" ואת הציווי "תמחה את זכר עמלק מתחת השמיים".
7. אין להכחיש שלא יהיה קל לצאת שוב למלחמה בעמלק החמאסי אחרי הפסקה ארוכה. חזרנו לשגרת חיים שלווה, נטולת אזעקות והלוויות. מילואימניקים פשטו מדים וחזרו למשפחתם ולעבודתם. אבל מדובר בשקט מתעתע. אם לא נשלים את המשימה, נהיה כמו שאול שמלכות ישראל ניטלה ממנו וניתנה לרעהו הטוב ממנו, לאחר שהחל במצוות מחיית עמלק ולא סיים אותה.
מצבה הביטחוני הרעוע של מדינת ישראל הוא תוצאה של עשורים שבהם דבקנו בשלווה בכל כוחנו והתחמקנו מלשאת במחיר המלחמה נגד הרוע. אסור לנו להוריש את המצב המסוכן הזה לבנינו – לא באיראן, לא בעזה, לא בסוריה ולבנון ולא בתימן. אבל האמת היא שגם אם נרצה לברוח – לא נוכל. אם לא נשמיד את חמאס לחלוטין, בתוך שנים ספורות הוא יחזור לאיים, לפגוע ולתקוף. את האיום העזתי צריך לחסל כאן ועכשיו. לא יהיה לנו שקט אם לא נשלים את המלאכה.
בלי חזית נוספת בצפון, לאחר שהכינו בחמאס מכה קשה, עם ממשל אמריקני שלא מפריע אלא מסייע, עם הנהגה ביטחונית שמביאה רוח חדשה - עלינו לאמץ את רוחנו ולצאת לסיבוב נוסף עוצמתי ומכריע. למחות את זכר עמלק מתחת השמיים.
לתגובות: [email protected]