נעמה זרביב
נעמה זרביבצילום: יח"צ

בצל המלחמה הכואבת והמתמשכת, נדחקים הצידה מהשיח הציבורי-תקשורתי נושאים רבים, שבימים אחרים היו כנראה מגיעים לכותרות העיתונים.

כזה הוא למשל מינוי מסתמן ושנוי במחלוקת של ארבעה מנכ"לים גברים לארבעה משרדי ממשלה שונים - משרד האוצר, משרד התקשורת, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה והמשרד להגנת הסביבה.

ארגוני הנשים ראו זאת – ונזעקו. "הדרה מכוונת של נשים מתפקידים בכירים בשירות הציבורי – בניגוד לפסיקת בג"צ!" ו"הממשלה מתעקשת להמשיך ולמחוק נשים מצמרת קבלת ההחלטות" היו חלק מההתבטאויות שנשמעו, תוך כדי דרישה לעצור את המינויים. דרישת הארגונים לא הגיעה כמובן בחלל ריק.

לא מזמן פסק בג"צ כי הממשלה הפרה את חובתה החוקית לייצוג נשים בתפקידים בכירים ומחויבת ליישם בתוך שישה חודשים מנגנון שיבטיח שוויון מגדרי. אלא שאני סבורה שגם בג"צ וגם ארגוני הנשים פשוט עושים עוול לציבור הנשים, כמו גם לכל אישה שכבר הגיעה, ושתגיע בעתיד, לתפקיד ציבורי בכיר במוקדי קבלת ההחלטות – לרבות שרות ממשלה, מנכ"ליות משרדי ממשלה, ראשות ועדה ועוד.

בניגוד למה שבארגוני הנשים נוטים לחשוב, בכל הנוגע לשוויון הזדמנויות שמעניקה לנו החברה - אנחנו שוות. בשנת 2025, אין לנשים "תקרות זכוכית" או פערים שנובעים רק מהמין אליו נולדנו. יש לנו גישה זהה למשאבים, אנחנו יכולות הכל, וכל מקצוע בו נרצה לעסוק פתוח בפנינו, ללא מגבלות. אלא שאז מגיעים בג"צ, וארגוני הנשים, ובעצם "מקטינים" אותנו.

למה הכוונה? נניח שהמינויים הללו ייפסלו, ובמקומם אותם גברים ימונו לתפקיד נשים. מאותו רגע - אותן נשים, שלא מן הנמנע שתהיינה ראויות בהחלט, ילוו ב"ספקות", רינונים ובתחושות מסביבתן, שהן מונו לתפקיד לא כי הן המתאימות ביותר, אלא פשוט כי הן נשים, כי נולדו למין שממנו "נכון" למנות.

ההחלטות שהן תקבלה במסגרת תפקידן ילוו בהטלת ספק תמידית; אף אדם, אישה או גבר, לא ירצו לקום בבוקר עם תחושה שכל מה שיעשו יתקבל ברוח הזו. הסיטואציה הזו גם יוצרת בהכרח מצב בו גברים שמתאימים לתפקיד פשוט ידירו עצמם ממנו, מתוך הבנה שבחסות "האפליה המתקנת" יש בפניהם תקרת זכוכית (כמו שאולי הוצבה בעבר בפני הנשים, אבל מזה שנים רבות כבר "נופצה" ואינה שם).

איני כמובן נגד נשים, הלוואי שכמה שיותר נשים שמעוניינות בכך, תעבודנה היכן שהן רוצות. אבל שיקבלו אותן לתפקיד בזכות היכולות שלהן, ולא בגלל שהן נשים. כי ככה, גם אותן נשים מתוייגות כמי שהצליחו בזכות המין שלהן ולא היכולות, וגם מקום העבודה יפגע, כי בחר אדם פחות מתאים, רק בגלל שהיא אישה. כבר ראינו איך במוסדות מסויימים כאשר ניסו לשלב נשים רק בגלל שהן נשים, נוצרה פגיעה מכיוון שהקריטריון היה מין המועמד ולא יכולות.

כל שאר המלל על 'קידום נשים' ו-'זכויות נשים', רק מקטין את הנשים. אנחנו לא צריכות 'קביים' או מישהו שיזכיר לנו שמגיעות לנו זכויות. כיום כבר אין חולק על כך, בעוד שהחלטות בג"צ מעין אלה, רק מקבעות את הנשים כחלשות וזקוקות לעזרה, ומקטינות את מי שנבחרה לתפקיד בזכות היכולות שלה.

הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת עמותת "שוברות שוויון"