לקראת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל: ישיבת ההסדר 'הר עציון' באלון שבות, מוציאה חוברת זיכרון והנצחה לבוגרי הישיבה ולקרובי משפחות בוגרי הישיבה שנפלו במלחמה.
החוברת, כוללת תיאור קורות חייו של כל נופל, תמונתו ודברי הספד שנמסרו מהמשפחות ומהרבנים. חוברת תופץ דיגיטלית ופיזית בימים הקרובים למשפחות הישיבה לדורותיה. כך מבקשת הישיבה להביע את תחושת החיבור העמוק שבין הישיבה לתלמידיה ומשפחותיהם לאורך השנים.
"הנופלים במלחמה הותירו אחריהם משפחות וקהילות שנדרשות להתמודד עם כאב, אובדן וזעזוע המחייבים אותן בהתמודדות קשה ומאתגרת בעתיד", פותחת החוברת. "קהילת ישיבת הר עציון – רבניה, תלמידיה ובוגריה – חשה זאת מקרוב לאורך כל התקופה. מדרך הטבע אנו חשים קִרבה ואחריות למשפחות תלמידי ובוגרי הישיבה הכלולים בקבוצה גדולה זו".
לצד זיכרון והספדים לששת בוגרי הישיבה שנפלו במערכה, יש בחוברת, התייחסות אישית וזיכרון גם ל-19 נופלים נוספים מבית הישיבה - בנים, אחים וגיסים של בוגרי הישיבה – כחלק מהקשר העמוק של הישיבה עם משפחת הבוגרים.
מנכ"ל הישיבה, יוני הולצר, ציין שישיבת הר עציון קיימת למעלה מיובל שנים, מה שמביא להיקף עצום של קשרים וחיבורים בין הישיבה לבוגריה ומשפחותיהם. "הישיבה לאורך השנים מזהה את הקהילה הנרקמת סביבה לדורותיה, דבר שהתבטא ביוזמות ייחודיות ראשונות מסוגן, כחגיגות בר המצווה של ילדי בוגרי הישיבה לדוגמה. בסוף כולנו משפחה אחת. כשיש שכול במשפחה הבוגרת שלנו, זה כאב שלנו גם כן".
לדבריו, הכללת קרובי הבוגרים בחוברת היא ביטוי נוסף לשייכות ולאחריות ההדדית המאפיינים את רוח הישיבה והקשר התמידי לתורתה ודרכה החינוכית. "לקראת יום הזיכרון התשפ"ה ראינו לנכון לרכז את כלל הנופלים במלחמה הקשורים למשפחת הישיבה. כל אחד מהם מהווה עולם ומלואו לא רק למשפחתו הקרובה אלא גם למשפחת ישיבת הר עציון".
ראש הישיבה, הרב ברוך גיגי, כתב בפתח החוברת על שילוב התורה והצבא בעולמו של בן הישיבה. "חביבים בני תורה שמשלבים ניגודיות בין הספר והסייף, על תנועות הנפש השונות שהיא דורשת", ציין הרב גיגי והדגיש: "חיבה יתירה נודעת להם כשהשילוב הזה נעשה בעיצומם של ימים נוראים, כך זה היה כבר בעיצומו של יום הכיפורים תשל"ד, וכך גם בימינו אלה בעיצומו של יום שמיני עצרת תשפ"ד. מבית המדרש, מתוך התפילה הזכה, ומתוך הריקודים, מפזזים ומכרכרים לפני ה', יצאו העדינים והרכים, בגבורה גדולה כעצים קשים, להילחם מלחמות ה', למען העם והארץ, ובעיקר למען קידוש שמו".
הרב תיאר כיצד לקחו התלמידים לדרך את התרמיל ונשק יחד עם המוסר, הגבורה והעדינות שלהם. הוא ציין כי העדינות של בית המדרש היא שמעניקה את תעצומות הנפש ואת הגבורה העילאית של שדה הקרב בקרב התלמידים, וסיים: "לצערנו הגדול, בשתי המלחמות ובשאר מלחמות נפלו רבים, והם ניצבים בשערי בית המדרש. במלחמה זו נפלו רבים שאף שלא למדו בישיבה, משתייכים הם לבית הישיבה הרחב: בנים, חתנים, ואחים של בוגרי הישיבה. נזכור את כולם".