גלעד אלמליח ז"ל נפל לפני כחצי שנה בקרבות בלבנון כלוחם מילואים. שיר, אלמנתו, מספרת על האדם המיוחד שעשה רבות לחבר בין קבוצות ואנשים שונים ושמר הכול בצניעות ובשקט.
"לא היה קל לי לדבר עליו בשבעה", משתפת שיר. "הוא לא אהב שידברו עליו, לא סיפר מה הוא עושה. הייתי צריכה לאזור אומץ ולספר על כל החסדים שהוא עשה בשקט, בלי שמישהו ידע". בין מגוון החברים שהיו לגלעד היה בארבע השנים האחרונות לחייו גם שורד שואה בן 96. גלעד היה מקפיד לבקר אותו ולהגיע אליו גם בכל חופשה מהמילואים. כשנפל גלעד הגיע שורד השואה ללוותו בדרכו האחרונה.
שאיפותיו הרבות של גלעד והיכולות הרבות שבו גרמו ללא מעט לבטים בבחירת אפיק המקצוע והלימודים עבורו, אך בסופו של דבר בחר ללמוד הנדסת בניין. אהבת העבודה בידיים, התיקונים, הנבירה במנועים, ניצחה, אך מעל הכול, מספרת שירה, גם כאשר מיצה את העיסוק הטכני נותר באהבתו לקשר עם אנשים. את זאת עשה גם כמאבטח בבית ספר, כך מצא את עצמו אוזן קשבת לילדים שהוצאו מהכיתה.
במשך שנה שלמה היה גלעד ברצף של סבבי מילואים בזה אחר זה. היא עצמה נותרה באותם ימים עם הילדים הקטנים, שהקטן בהם היה בן ארבעה חודשים כשגלעד נהרג. "גיליתי על ההריון ממש בתחילת המלחמה", היא מספרת ומציינת את התקווה שלה ושל גלעד להוספת חיים בעולם לאחר אסון השבעה באוקטובר. "זה היה מאתגר מאוד כשהבעל לא בבית ואני עם הילדים הקטנים, אבל גלעד היה כל הזמן אומר לי 'כשקשה לך, תחשבי על האחרים, על החטופים, תנתבי את הקושי לתפילה על מישהו אחר'".
בשבת של חג הסוכות היה המפגש המשפחתי האחרון עם גלעד. "התחלתי עם הדמעות והוא אמר לי 'אני חייב ללכת. אחרת, אני מתפרק'. ראיתי את הדמעות שלו עולות. אחר כך סיפר לי החבר שלקח אותו שהוא אמר לו 'תיסע מהר, אני לא יכול'. הוא הרגיש שהוא נקרע מאיתנו".
סוגיה שעלתה כשיחה בביתם של שיר וגלעד הייתה סוגיית גיוס החרדים, ולגלעד היתה חשובה האחדות יותר. "בערב לפני שהוא נכנס ללבנון, הוא דיבר עם אימא שלו. אלה היו ימים של סערה ציבורית סביב הגיוס. הוא ראה שכולנו מעורבבים בשאלה ולפני שהוא ניתק הוא ביקש מאימא שלו ואמר לה: "אמא, אתם לא אנשים של מחלוקות, תניחו לזה, תנו לקב"ה להוביל את זה. דברים קורים וצריכים לקרות מתוך חיבור, לא מתוך כוח", משחזרת שירה ומציינת את הקשר שהיה לגלעד עם בני מגזרים שונים, גם אלה החלוקים עליו ואת תחושת הכאב שחש גלעד עבור מי שאינו זוכה לקחת חלק במצוות הגיוס.
"הוא הלך בשמחה עצומה. הם חיכו להיכנס. הוא הלך עם ניצוצות בעיניים, גם אם הלב היה כבד על הבית. הייתה בו תחושת שליחות. הוא אמר לי 'תודה שאת נותנת לי להילחם את מלחמת ה''", אומרת שיר המותירה את ד"ר קטן ללא מילים ומוסיפה כי על משקל השיר 'מן האבנים האלה ייבנה מקדש' נכון היום לומר 'מן הבנים האלה ייבנה מקדש'.
וכשהיה גלעד חוזר מהמילואים הקפיד לחפש היכן יוכל להקל על שיר בעבודות הבית. היא הייתה מזהירה אותו "אתה נכנס לג'ונגל עכשיו", והוא היה מחייך ואומר: "חיכיתי לחזור לג'ונגל הזה". שואל איך אפשר לעזור, איך להקל, איך לשמח את הילדים. "כשהוא היה חוזר הביתה הוא היה כולו בשבילנו – עם הפשטות, הצחוקים, והגדלות".
בקרוב יחול יום הולדתו של גלעד. המשפחה יזמה לזכרו אפיית עוגות וחלוקתן לאנשים בודדים, קשישים ומי שזקוקים לשיחה טובה. "גלעד היה איש של שיחה", היא אומרת ומציינת את יכולותיו להגיע לליבו של בן שיחו, גם אם מדובר במי ששיח קשה עליו, הייתה בו היכולת לייצר שיח ולהקשיב, "לא להתווכח אלא פשוט להיות שם". בתרומה של רמי לוי מחלקת המשפחה מארזים לאפיית עוגות או עוגיות, למעוניינים ישנו על האריזה המתכון לעוגה שגלעד אהב, וביום ההולדת לצאת עם המאפה אל האחר הזקוק לכך "ולהוסיף חסד בעולם, לעשות חיבורים בין אנשים".