אפרת שפיגל, אחותו של גלעד אלמליח ז"ל שנפל בקרב בדרום לבנון לפני שבועיים וחצי, משתפת בשיחה עם ערוץ 7 על ההחלטה לערוך את הברית לבנה היום במאהל הגבורה בירושלים.
על ההחלטה לקיים את האירוע הפרטי משפחתי במאהל הגבורה, אומרת אפרת כי אכן היא ובני משפחתה רואים את עצמם כאנשים פרטיים ששמחים באנונימיותם, ועם זאת עם נפילתו של אחיה התחושה הייתה ש"בלכתו הוא השאיר לנו הרבה צוואות של חיים. גלעד היה איש של כלל ישראל. הוא היה איש פשוט שבפשוטים וענק שבענקים", היא אומרת.
"אחרי לכתו אנחנו מגלים את הממדים וההיקפים של האנשים שהוא השפיע עליהם. בכל יום בשבעה היו אצלנו אלפים מעם ישראל מכל קצות הקשת ואנחנו מרגישים שהוא הוציא אותנו לעם ישראל. הרגשנו שעם ישראל עוטף אותנו בהמוניו, מחבק ואיתנו בכאב, והרגשנו שגם השמחה באור החדש הזה היא כבר לא פרטית אלא שמחה של כלל ישראל".
אפרת מספרת על הדברים האחרונים שכתב אחיה לפני שנכנס ללחימה בדרום לבנון. "הוא כתב שהגאולה קרובה לבוא וציטט את הפסוק מזכריה 'והיה לעת ערב יהיה אור', ואנחנו מרגישים את זה. הערב ירד עלינו וחווינו חושך גדול, אבל מיד בסוף השבעה קיבלנו אור חדש. בסוף השבעה זכיתי להביא חיים חדשים למשפחה. זה לא פרטי שלנו. זה של כלל ישראל".
עוד היא מספרת כי אחיה, גלעד ז"ל, היה פוקד בעצמו פעמים רבות את מאהל הגבורה על מנת "להתחזק מהרוח של הלוחמים ומהמסר של פורום הגבורה והקריאה 'עד הניצחון'".
"קראנו לבן שלנו איתן ישראל בתפילה שעם ישראל יהיה איתן ברוח ובדרך שלו. שלא נתבלבל, שתהיה ברורה לנו המהות ותהיה ברורה לנו הדרך. המלחמה הזו צודקת ומטרתה היא תיקון העולם בניין ירושלים וגאולת ישראל".
ברגע הברית, מספרת אפרת, "כל קשת הרגשות מתחברת לרגע אחד. קצוות החיים מתחברים, אבל זה הסיור של עם ישראל, עין במר בוכה ולב שמח", היא אומרת ומזכירה את יום פטירת רחל אמנו שחל היום וגם סיפורה משלב כאב ושמחה כאשר נפטרה בלידת בנה, בנימין. "אנחנו יודעים שיש תכלית לכל הכאב הזה, לכל מכאובי הגלות ומכאובי הדרך עד לגאולה, אבל ברור לנו שזה חלק מתהליך והסיפור לא נגמר כאן".
את בנה התינוק מברכת אפרת "שיילך בדרכו של גלעד, שיחיה חיים של גדלות משמעות, תורה ועם ישראל. גלעד היה נכון לדגל. בכל מקום שבו היה צריך אותו הוא היה בתודעת 'הנני' ואיתן הוא גם איתן האזרחי, אברהם אבינו שמכונה כך, וגלעד היה מתלמידיו של אברהם אבינו, חי חיים של כלל ישראל ובכל מקום ובכל זמן שצריך הוא היה נוכח, היה אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, אוהב כל אחד מעם ישראל".
"היו לו חברים שונים ומגוונים. אדם ענק במסווה של אדם פשוט ואנחנו מאחלים לבן שלנו שיחיה חיים כאלה, חיים של משמעות וגדלות, ושכל רגע שלו יהיה שייך לנצח כמו שגלעד בשלושים שנה חי חיים ארוכים וכל שניה מחייו הייתה מחוברת לנצח ומלאה בגדלות".