שורדת השבי נעמה לוי נשאה דברים הערב (מוצאי שבת) בעצרת מטה המשפחות בכיכר החטופים.

"הוחזקתי בשבי חמאס במשך 477 ימים קשים ובלתי נסבלים", סיפרה נעמה, "במהלך התקופה הנוראית והבלתי נתפסת הזו, סיפרו לנו ששכחו אותנו. אבל אני לא האמנתי. ידעתי שנלחמים עלי. ידעתי שנלחמים עלי כי במוצאי שבתות, כשהרשו לי לראות טלוויזיה – ראיתי אתכם. בכיכר הזאת".

"שם, בשבי, ראיתי אלפי אנשים עומדים כאן", היא הוסיפה, "עטופים בדגלים, צועקים, שרים, מחזיקים בתמונות החטופים, בתמונה שלי, גרמו לי להרגיש שאני לא נשכחתי. שזה לא נגמר, שאני עוד אחזור. ואחרי 477 ימים של גיהנום באמת חזרתי".

"אז אני רוצה לומר לכם תודה, תודה עמוקה", אמרה נעמה, "וגם לבקש מכם בקשה: תמשיכו לבוא. תמשיכו לחבק ולחזק את מי שעדיין שם. אין לכם מושג כמה כוח זה נותן - וכמה תקווה זה נתן לי".

נעמה המשיכה וסיפרה שבשבועות הראשונים בשבי היא הייתה לבד, רק היא והשומרים שלה: "הייתי במנוסה מתמדת, בפחד מוות. לפעמים ימים שלמים בלי אוכל, ומעט מים. באחד הימים, לא נשאר לי כלום. אפילו לא מים. למזלי, התחיל לרדת גשם. השובים שלי הניחו סיר מחוץ לבית בו הוחזקתי, והגשם מילא אותו. שתיתי ממי הגשמים האלו, שהספיקו גם לסיר אורז. וזה מה שהחזיק אותי".

"יותר מהכל הפחידו אותי ההפצצות", היא הוסיפה וסיפרה, "הן באות במפתיע, בהתחלה שומעים את השריקות, מתפללים שזה לא יפול עלינו, ואחר כך – הפיצוצים, רעש בעוצמות שמשתק את הגוף, והאדמה שרועדת. כל פעם מחדש הייתי בטוחה שזה הסוף שלי. זה אחד הדברים הכי מפחידים שחוויתי שם".

נעמה שיתפה שבאחת ההפצצות קרס חלק מהבית שבו שהתה: "למזלי הקיר שעליו נשענתי לא התמוטט, וזה מה שהציל את חיי. זאת היתה המציאות שלי. זאת עכשיו המציאות שלהם".

בסיום דבריה ביקשה נעמה להודות לפעילים, לחיילים ולמשפחות השכול: "אני עומדת כאן הערב, חופשייה, בזכות המאבק המתמשך של כולכם להשבת החטופים, ובזכות החיילים הגיבורים ומערכת הביטחון שעשו ועושים הכל כדי להחזיר אותי ואת שאר החטופים מהגיהנום בעזה".

"למשפחות של האחיות התצפיתניות שלי, ולכל המשפחות השכולות: אני אוהבת אתכן והלב שלי תמיד איתכן!".

"אני עומדת כאן חופשייה, אבל הלב שלי לא שלם", היא סיכמה, "כי עד שהחטוף האחרון לא יחזור, גם אני כמו יתר חבריי החוזרים, לא באמת נוכל להרגיש שחזרנו, לא באמת נוכל להשתקם. כי אין ניצחון בלי השבת כל החטופים! תודה לכם שאתם באים, נמשיך להיאבק עד שכולם יחזרו!".