חוקר איראן ואיש מכון משגב לביטחון לאומי, אלי קלוטשטיין, מרחיב בראיון לערוץ 7 אודות משמעויות התקיפות הישראליות באיראן ביממות האחרונות.
את דבריו פותח קלוטשטיין בתזכורת למטרות שהקבינט הגדיר עבור המלחמה. "המטרה הראשונה היא פגיעה בפרויקט הגרעין האיראני כדי להחזיר אותו הרבה שנים לאחור. המטרה השנייה היא הפגיעה ביכולת הטילאות. יש גם את הפגיעה ביכולות הפרוקסי במקומות שצריך, אבל אלו שתי המגמות העיקריות".
"המתקפות כרגע עדיין בשלב פינוי הדרך. עיקרן של המתקפות נועד לשבש את היכולת של איראן להזיק לישראל מבחינת חופש הפעולה האווירי ומבחינת יכולת התגובה בעורף".
למגמות הללו מצטרף חיסול הבכירים האיראניים הכוללים את הרמטכ"ל האיראני, מפקד משמרות המהפכה ואחרים שמשבשים את מערך הפיקוד והשליטה באופן שלא יאפשר להם להגיב, בעיקר כאשר הדברים משולבים בתקיפת הנשק והטילים עצמם.
באשר לפגיעה בגרעין אומר קלוטשטיין כי מדובר בפגיעה שאכן קיימת אבל היא עדיין לא ברמה שהוגדרה מלכתחילה למערכה, להחזיר את היכולות האיראניות שנים רבות לאחור. "אחד הדברים שכן עשו הוא הפגיעה במתקן שמאפשר פריצה בזמן הנוכחי, המתקן באיספהאן שבו לוקחים את האורניום המועשר לרמה צבאית, להפוך אותו למשהו מתכתי שבו ניתן לשלב פצצה". פגיעה זו, הוא אומר, היא אכן חשובה מאוד גם אם לא ידועה רמת הפגיעה באופן מדויק מעבר לכך שמספר מבנים בו הושמדו.
"מתקן נוסף שהופצץ הוא המתקן בנתנז שהוא מתקן העשרת האורניום הגדול ביותר של האיראנים. ברור לנו שהוא נפגע מעל לפני הקרקע, אבל אנחנו לא יודעים מה קורה מתחת לפני הקרקע. מדובר במתקן שחפור בעומק של כמאה מטר ושם יש את אולמות ההעשרה התת קרקעיים", הוא מציין ומדגיש בדבריו כי מדובר במה שהוא מגדיר כמירוץ לטווח ארוך.
לכל אלה נוסף אירוע חיסול המדענים הבכירים המהווה חלק מהמאמצים להשיב את איראן שנים רבות לאחור. מדובר בלפחות עשרה מדענים מהבכירים ביותר שיש לאיראן, הם אלה שניהלו את הפרויקט והיעדרם יקשה על האיראנים לשקם את תכנית הגרעין שלהם גם אם הידע עדיין קיים, את המיומנות והניסיון לא ניתן להשלים בתוך זמן קצר.
עוד ביקשנו את התייחסותו של קלוטשטיין לדיווחים, חלקם מצולמים, של רכבי שרד איראניים ממהרים לשדה התעופה, אולי כחלק מתכנית מילוט הבכירים למקום לא ידוע. הוא מציין כי השמועות אינן מסתכמות ברכבי השרד אלא בדיווח על מטוסים שממריאים ליעד לא ברור וללא רישום מסודר ואכן אחת האפשרויות היא שבכירי ממשל נסים על נפשם, בעיקר לאחר שישראל הצהירה שיש על השולחן הרבה מטרות כולל תקיפת חמינאי עצמו.
עם זאת, סבור קלוטשטיין כי ללא תמיכת העם האיראני לא ניתן לחולל שם הפיכה של ממש. דרוש גורם שימלא את החלל אם המשטר מתפרק ואת זאת ישראל אינה יכולה לעשות לבדה, גם אם מסיבותיה היא לא הגדירה את החלפת השלטון בטהרן כאחד מיעדי המלחמה, גם אם היא תשמח בכך.
"גם אם נחסל תכנית גרעין האיראנים יחפשו דרכים להכות בישראל בדרכים שונות כמו טבעת האש שהם תכננו או 8000 הטילים הבליסטיים שהם הכינו כדי לפגוע בנו, מה שלא פחות חמור מכל פצצה גרעינית. הדרך לטפל באיום האיראני היא החלפת המשטר שם במשטר ידידותי יותר לנו".
להערכתו, הסיבות לכך שישראל לא הציבה את הפלת המשטר והחלפתו כיעד למלחמה הן גם דיפלומטיות וגם הרצון שלא להציב יעד שאינו בהכרח בר השגה עבורה. עם זאת האוכלוסיה האיראנית נכונה למהלך של חילופי שלטון והדברים תלויים בנכונותה לפעול לשם כך.
"אנחנו יודעים עוד לפני המלחמה על פעולות התרסה רבות נגד המשטר, פעולות של התחלנות שפושה בחברה האיראנית, מצב כלכלי קשה שגורם להתקוממות נגד ההשקעה בתכנית הגרעין שבסוף מתבררת ככזו שהולכת לפח אחרי שנה וחצי של מלחמה. העם כועס על זה, אבל מנגד גם המשטר מודע למצב והוא פורס כוחות של משמרות ההפיכה ברחובות, ניתוק אינטרנט ועוד מהלכים שנועדו להשקיט אפשרות של מחאה ושמירה שלהם על עצמם".