הח"כ לשעבר יהודה גליק שניצל מהתנקשות בלב ירושלים מתייחס בריאיון לערוץ 7 לרצח הפעיל האמריקני צ'ארלי קירק, ומספר כי עבורו מדובר בחוויה מטלטלת במיוחד.
"שמעתי את הדבר הזה וזה היה קודם כל סכין בלב", אמר גליק. "מדובר באדם שכל מהותו הוא שיח, חירות וחופש הדיבור. כל המאבק שלו, הכל סובב סביב דיאלוג, ודווקא, אלה שמתנגדים לו רצו לגדוע את עצם הזכות לומר את האמת שלו. זה מקום שהוא מסוכן וכואב".
גליק נזכר בניסיון ההתנקשות שחווה בעצמו, ואמר, "אחרי שהתאוששתי מהשוק, אמרתי לעצמי, 'וואו, יהודה, איזה מזל יש לך, שאתה בחיים'. מדובר פה במקרה שלו בכדור אחד שפגע בו בצוואר. אני חוויתי ניסיון התנקשות עם ארבעה כדורים בחזה מטווח אפס".
הוא ניתח את הפרופיל של האנשים שהופכים למטרה להתנקשות. "התשובה שלי היא מאוד ברורה - מדובר באנשים שיש להם אמירה, דרך ואמונה, הם נחושים ויש קהל שמקשיב להם. הם מצליחים. אלה שמתנגדים להם, לא מוצאים דרך אחרת, חוץ מהדרך של החולשה בלירות כדור".
על דמותו של קירק אמר, "אני מרגיש שצ'רלי קירק היה בכל כך הרבה מובנים, דגם זהה לדברים שאני מאמין בהם, בדגם נוצרי. הבסיס של האמונה שלו שיושבת על התנ"ך, מתחילה מבריאת העולם, האמונה בחשיבות של מנוחת השבת, האמונה בחשיבות מדינת ישראל ועם ישראל. האמונה במשפחה, אלו ערכים שהתנ"ך נתן אותם לכולנו". לדבריו, "אני כל הזמן אומר לעצמי שאני חייב להמשיך ולהשמיע את הקול שלו".
הרצח, לדברי גליק, לא נולד בחלל ריק. הוא תוצאה של תרבות הולכת ומתעצמת של שנאה והשתקה. "לצערי, אנחנו חווים עולם של שנאה. עולם שהשפה היא שפה של טוקבקיזם, והיא מקצינה. זה מגיע למצב שיש ציבור גדול שמרגיש שכל האמת אצלו ומי שחושב אחרת הוא חשוך או פרימיטיבי ונעשית לו דמוניזציה".
עם זאת, כמי שחווה על בשרו את ההאשמה הקולקטיבית שהוטחה בציבור הדתי לאחר רצח רבין, הוא ממהר לסייג. "אני לא הייתי רוצה שנציג את זה שכל אנשי השמאל הם אנשים חסרי סובלנות. אני כן רוצה לומר שהאווירה ברחוב, מתירנות לעשות דמוניזציה, להשתיק מי שיש לו קול אחר משלהם, זוהי סכנה מהותית לחברה כולה".
מתוך הכאב, גליק פונה לאפיק המעשי והרוחני. הוא מודיע על קיום תפילה מיוחדת לזכרו של קירק, במקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הר הבית. "ביום רביעי הקרוב נקיים תפילה במקום שגם בעניינו צ'ארלי דיבר על הזכות לכל אדם באשר הוא מאמין באלוהים להתפלל בציון הקודש שלו".
לצד הזיכרון הציבורי והמאבק האידיאולוגי, הוא מבקש להפנות זרקור אל הטרגדיה האנושית, אל המשפחה שנותרה מאחור. "לא נזכור רק את צ'ארלי. נזכור גם את אריקה אשתו ואת ילדיו. החובה שלנו לחבק כל אלמנה ויתום. נושא המשפחה היה מרכז החיים שלו ועלינו להמשיך זאת".