במשך יותר משני עשורים עוסקת הרבנית רחל ברנס בפעילות אינטנסיבית לסייע לנשים ונערות יהודיות שחולצו ממערכות יחסים עם ערבים.
היא פועלת במסגרת ארגון להב"ה בו היא מנהלת דירת מסתור בה מקבלות הנשים סיוע נפשי, חיזוק הקשר עם המשפחות וליווי מתמשך לשיקום.
לדבריה, הארגון מפעיל רשת של דירות מסתור ברחבי הארץ, המותאמות למצב המשפחתי של הניצולות - בין אם מדובר בנשים רווקות, נשואות ללא ילדים, או אמהות לילדים. אחת הדירות, אותה היא מנהלת בעצמה, מיועדת לנשים ללא ילדים שנמצאות בראשית דרכן בתהליך היציאה.
באחד המקרים שתיארה, חולצה אם לשלושה ילדים מכפר ערבי. הילדים לא הבינו כלל עברית, והאישה הייתה מנותקת לגמרי מהעולם היהודי. "הילדה הגדולה הייתה בכיתה ג', ולא הכירה מילה בעברית", סיפרה.
לאחר שנה של שיקום - כולל מימון מגורים, טיפולים, ציוד לימודי, הכוונה לבתי ספר ולימודי עברית - חזרה האישה לשמור מסורת לראשונה מאז נישואיה. באותו שבוע התקשרה לברנס וביקשה ציוד לשבת - פלטה, מחם ונטלה - כחלק מתהליך חזרה למסורת.
במקרה אחר, הצליחו להוציא אישה נוספת מכפר ערבי, יחד עם ארבעה ילדים. גם שם היה צורך בליווי צמוד ומתמשך, החל ממסגרות חינוך ועד סיוע בקיום שגרת חיים תקינה. צוות הארגון דאג לשלב את המשפחה בקהילה תומכת, ואף שילם למשפחות מארחות כדי שתלוונה את האם והילדים בשבתות ובחגים.
לצד פעולות החילוץ, ברנס מתארת מאמצים נרחבים במניעה. לדבריה, שירות לאומי בבתי חולים הפך לנקודת תורפה חמורה, שם נחשפות נערות לתקשורת יומיומית עם אנשי צוות ערבים, לעיתים במשמרות ארוכות. לדבריה, נערות רבות מבתים טובים ודתיים מוצאות עצמן נשאבות לקשר רגשי - שמתחיל בפינוקים ונחמדות, אך ממשיך במהירות לאלימות ולשליטה.
כך למשל, אחת הנערות שפעלה בשירות לאומי בבית חולים, תיארה קשר עם גבר ערבי שליווה אותה לאורך שעות העבודה, קנה לה מתנות והתעניין בה. לאחר שנקשרה אליו, הוא החל להזמין אותה לביתו בכפר - שם, לדבריה, היחס השתנה לחלוטין: היא חוותה אלימות ושליטה. כיום היא נשואה ואם לילדים וקוראת להרחיק נערות דתיות מהמסגרות הללו - "אני נפלתי, יש עוד בנות שיפלו, אל תתנו להן לעשות שירות לאומי במקומות האלו".
רבות מהפניות שמגיעות לארגון נובעות מהדרדרות הדרגתית: קשרים שמתחילים מתוך רצון לאהבה או יחס, והופכים במהרה למערכות יחסים כוחניות. "חסר תשומת לב, חסר אהבה או חסר כסף - אלה הסיבות המרכזיות", הסבירה ברנס, והדגישה כי לא מדובר בהכרח בבנות מבתים הרוסים. גם נערות מבתים טובים, אך עם חסכים רגשיים, עלולות ליפול למערכות יחסים מסוכנות.
במקרה חריג נוסף, תיארה ברנס סיפור על חייל שפגש אישה מכוסה ברעלה, ולא ידע כי היא יהודייה. לאחר מספר מפגשים מקריים, היא השאירה לו פתק ובו כתבה: "אני יהודייה, מתגעגעת לשפה שלי, אני בסכנה". החייל העביר את המידע לארגון להב"ה, שביצע מבצע חילוץ מורכב. האישה הוחזרה להוריה רק לאחר תהליך שיקום ארוך בדירת מסתור, והמשיכה לטיפול פסיכיאטרי ממושך.
ברנס מדגישה כי כל הפעילות ממומנת מתרומות בלבד, וללא תקצוב ממשלתי. לדבריה, הארגון מקבל מדי יום בין שמונה לעשר פניות מכל רחבי הארץ, באמצעות מוקד חירום ייעודי, ובכל מקרה נבחנת רמת הסיכון ונבחרת הדרך המתאימה לסיוע. בראיון היא ביקשה להעביר את המספר חירום: 074-7871390.