בכנס העיתונאים באילת הוענק לפרופ' אריה אלדד, חבר הכנסת לשעבר, אות הוקרה על פעילותו התקשורתית ברדיו.
בעמדת השידור של ערוץ 7 בכנס הוא מטיח בעולם התקשורת הישראלי ביקורת חריפה.
"אני חושב שגרמתי פחות נזק בתקשורת", אומר פרופ' אלדד בנימה צינית כשהוא נשאל היכן השפיע יותר, בכנסת או בתקשורת, ומוסיף כי בשתי המערכות גילה שלא הצליח להשפיע כפי שחשב מלכתחילה.
על איכותה של התקשורת הישראלית בעת הזו אומר פרופ' אלדד כי ישנו בלבול ותערובת בלתי נסבלת בין הבעת דעה והצגת עובדות עד שהקורא בעיתון אינו יכול להפריד בין מספרים ועובדות לבין "חוות דעתו המלומדת או המטומטמת של הפרשן". משום כך הוא אינו רואה את עצמו כעיתונאי אלא כפובליציסט ובעל טור המביע את דעתו ו"בשביל זה לתת פרס? התבלבלו", הוא מפטיר.
בהקשר זה נשאל אלדד לדעתו אודות עצם פרסום הסרטון משדה תימן בחדשות 12, האם מדובר היה בצעד ראוי או לא, והוא קובע: "אסור היה להם לפרסם את הסרטון אם הם פטריוטים והמניע שלהם ציוני". האם זכות הציבור לדעת אינה גוברת? "זכות הציבור לא לדעת", משיב אלדד.
"זכותה של מדינת ישראל שיש דברים שלא יתפרסמו, ואם המניע של העיתונאים לא היה הקריירה הפרטית שלהם או הניסיון שלהם להיראות יפה בעיני העולם, מה שאולי אופייני למשפטנים אבל גם אנשי התקשורת רוצים קריירה בניו יורק טיימס ולפרשן את הבית הלבן, אז הם יפרסמו כל טינופת על המדינה בלי להתחשב בנזק שקורה לה כי זה לא בראש סולם הערכים שלהם".
"אני צריך עיתונאים ציונים, כמו חיילים ציונים וכמו משפטנים ציונים, כאלה שסולם הערכים שלהם מציב את טובת המדינה לפני הקריירה הפרטית שלהם", אומר פרופ' אלדד הסבור כי "מעטים מהם ממש אנטי ציונים. רובם קרייריסטים", הוא אומר ומזכיר עד כמה חשוב לעיתונאי לציין שידיעה מסוימת פורסמה ונחשפה אצלם לראשונה. בנוסף, הוא מציין, "כל דבר שנתפס כביקורת על הממשלה וראש הממשלה נתניהו, כלומר הוכחה לכמה הם מושחתים וכו', יביא להחלפת השלטון. החיבור הזה של הקריירה האישית שלי והתחושה שאתקן את המדינה אם אוריד את נתניהו, זה נותן להם הצדקה מוחלטת לפגוע בישראל".
באשר לטיעוני הפצ"רית עצמה אודות הצורך לחשוף את הסרטון על מנת להוכיח שדברים אכן נחקרים, הוא "מקווה שיעיפו אותה כשמגלגלים אותה בזפת ונוצות, כלומר בקלון ואולי הקלון הוא שילמד לקח כמה אחרים שהשמש לא זורחת אצלם משום מקום פרטי, שהאמת היא לא נחלתם", ובנוסף, הוא מזכיר, גם הנימוק לפיו חקירות מעין אלה מצילות אותנו בהאג הוכחו כחסרות בסיס כך ש"אנחנו גם אוכלים את הדגים הסרוחים וגם מגורשים מהעיר".
"לכן מה שהפצ"רית עשתה צריך להיות עמוד קלון של מערכת המשפט" מסביר פרופ' אלדד ומוסיף כי ניתן להגדיר אותם כמשיחיים במובן זה שיש בהם הביטחון "שהאמת היא אחת ולא ניתן לפקפק בה ורק הם אוחזים בה, וצריך להילחם מלחמת דת בכל מי שמתנגד להם", אך לתחושתו "יש שעות וימים שהם יודעים שהם אינם צודקים ובכל זאת הם הולכים בדרכם כי יש להם מטרות פוליטיות וחברתיות שנראות בעיניהם אוניברסאליות, לא ישראליות ולא יהודיות. הערכים של מערכת המשפט הם אוניברסאליים וניתן ליישם אותם באיי פיג'י. אלו אותם ערכים ואסור לשנות אותם. זו הטעות שלהם".
על הסיכוי לתקן מזכיר אלדד את הקביעה האלוהית לאחר המבול ולפיה "יצר לב האדם רע מנעוריו" ועם זאת "זה לא אומר שלא צריך לתקן. זה גם אומר שאין ניצחון מוחלט מול המערכות האלה. כלומר, הקב"ה הבטיח שהוא לא יביא שוב מבול לעולם, אבל הוא יודע שיצר לב האדם רע מנעוריו, כלומר שצריך יהיה כל הזמן לכסח את הדשא, להילחם בשחיתות, להילחם בתחושת הצדק המוחלט של המערכות האלה שמתנשאות מעל ערכים 'שפלים' כמו נקמה, פטריוטיות טובת המדינה. הם לא מוכנים לשום דבר שהוא פחות מתיקון כל העולם. הצדק הכלל עולמי יפציע בשמים שלהם. צריך להילחם בזה כל הזמן. יש שעת כושר לעשות תיקון משמעותי. זה לא יהיה ניצחון מוחלט. השחיתות תחזור כפי שהשחיתות של ההסתדרות תשוב כי יצר לב האדם רע מנעוריו".