אלי-ה כהן, שחזר מהשבי בעזה בחודש פברואר האחרון לאחר 505 ימים, התראיין לפודקאסט של יסמין לוקאץ' וסיפר על תהליכי החזרה שלו לחיי "שגרה".
מוטיב בולט בדבריו הוא הבחירה המודעת, כמעט רוחנית, להתמקד בטוב ובחיובי. "שיקום אני לא עשיתי. לא התחלתי כמעט כלום ושום דבר", הוא מודה בכנות, ומספר כי "התחושה הזאת שיש לי חברים שחווים את מה שאני חוויתי כל כך הרבה זמן, לא הצלחתי להכיל את זה כל כך".
רק לאחר שחבריו הקרובים שבו הביתה, הוא הרשה לעצמו "לנשום ולחגוג באמת, ולחייך באמת מהלב".
השבי גרם לו להתייחס לכל אתגר בפרופורציות המתאימות. "אני מבין שכמעט מול כל דבר - תמיד יכול להיות גרוע יותר".
התובנה המרכזית שלו היא על חשיבות החיים עצמם על פני העולם החומרי. "פתאום כשאתה מאבד הכל ואתה מבין מה חשוב באמת, מאוד קשה לרצות את החומרי. זה לא משנה כמה כסף יש לך או באיזו מכונית אתה נוהג, אלא כמה אנשים מקיפים אותך וכמה מהם יעמדו מאחוריך ברגעים הקשים שלך".
הצעת הנישואין המרגשת לבת זוגו, זיו, מהווה עבורו סמל לתקומה. בגלל הזמן שעבר הם התחילו מחדש. כבר ביום השני לאחר שובו הם ישבו ל'דייט' בבית החולים כדי "להכיר מחדש" ולבנות את הזוגיות. כשהציע נישואין היא הופתעה. "חיכיתי לרגע הזה. הבנו יחד שהכל אפשרי".
את החוויות מהשבי הוא כותב מהיום שחזר לישראל. "ידעתי שאם אני לא אעשה את זה באותו רגע כנראה הרבה מאוד דברים יתפספסו לי".
כהן, המגדיר עצמו כ"מאמין בדרך שלי", מספר כי הקשר עם הוריו הדתיים נשמר בזכות קבלתם ואהבתם ללא תנאי. בשבי סייעו לו התפילה וקידוש שעשה בשבתות על מים. "כל פעם שקידשתי ושרתי שידרתי למשפחה שלי אנרגיות שאני איתם".