שורד השבי אלי שרעבי התארח באולפן 103fm ושיתף על הדרך הארוכה שעבר מאז השחרור מהשבי בעזה.
"היה משפט שאפילו קצת עצבן את האחרים שהיו איתי בשבי - ידעתי שזה רק עניין של זמן עד שנשוחרר. לי זה היה ברור לגמרי", אמר.
"השתמשו עלינו בהרבה מאוד טרור פסיכולוגי, וקשה מאוד באופן קבוע להתעלם מזה כשמספרים לך שהמשפחה שלך שכחה ממך ולאף אחד לא אכפת ממך. אני אמרתי שאין לי מושג מה הפוליטיקאים עושים, אבל יש גורמים מקצועיים שהולכים לישון אתנו וקמים אתנו, ואנחנו נשוחרר".
הוא תיאר את הבידוד המוחלט שבו היו. "לא ראיתי טלוויזיה לא שמעתי רדיו, אנחנו לא היינו חשופים, אבל הייתי בן 52 באותה תקופה, ואתה מבין איך הדברים פועלים. זאת לא פיצה שמכניסים לתנור ותוך רבע שעה היא מוכנה. יש לי אמון גדול במערכת הביטחונית שלנו ובערכיות של מדינת ישראל שלא משאירה אף אחד מאחור. יש המון דברים שקורים מאחורי הקלעים. ככה מביאים הסכמים, וככה זה יקרה".
שרעבי סיפר כי כיום הוא בונה מחדש את חייו מחוץ לקיבוץ בארי, בו חי במשך 35 שנה. "אני בעשייה כל הזמן - אין תלונות. קורים אצלי כל הזמן דברים חדשים בחיים. אני בונה מחדש, אני בונה את המקום שלי מחוץ לקהילת בארי וזה לא פשוט אחרי 35 שנה. אני מאוד נרגש מכל ההתחלות החדשות האלה. אני לא יודע להתקרבן, זו מילת גנאי בשבילי. קורים דברים, יש סיטואציות, אם לבכות עוזר למישהו זה מצוין, אבל לא בשבילי".
אולם המציאות שינתה את פניו. "ההרכב שלי השתנה לחלוטין, אני אוהב את המדינה והתגייסתי למאבק להחזרת הגופה של אחי, זה היה תהליך טבעי".
במהלך הריאיון הצטרפה מיכל נגרי, אימו של רס"ן רועי נגרי ז"ל, שנפל בקרב בבארי ב־7 באוקטובר. "רועי היה אזרח לכל דבר. הוא היה מילואימניק פעיל, מאוד אהב את היחידה שלו. ב-7 באוקטובר, רועי היה על מדים, סגר את הדלת, הכניס ספר תהילים לתיק. הוא הקפיץ את הצוות שלו. לאט לאט התחילו לקבל קצת יותר פרטים על מה שקורה", סיפרה.
היא הוסיפה: "הם נכנסו לתוך הקיבוץ ורועי אמר לצוותים לא להישיר מבט לגופות - 'אנחנו פה כדי להציל את הבית'. בשבע בערב, הוא היה בבית של משפחת ברוך, אלי בוודאי מכיר, והצליח להוציא את רוני ובנו הצעיר. בהמשך בבית אחר חיכו להם שני מחבלים והם נתקלו. הבן שלי כשהוא נכנס לקיבוץ הרגיש שהוא נלחם על הבית".
שרעבי השיב לה בהתרגשות: "אני מבין מי היה רועי, וזה מדהים איך את מדברת על המדינה ועל מסירות הנפש של רועי. הלוואי והיו עוד 200 רועי. אני שמח בסוף קמו אנשים כמו רועי ופשוט עשו בעצמם, מה שהערכיות שלהם אמרה להם, ונכנסו להציל כל כך הרבה אנשים בבארי. תודה לכם".
בסיום הריאיון שיתף שרעבי ברגעים הקטנים שהוא מתגעגע אליהם יותר מכל: "אני מתגעגע למשפחתיות, לארוחות שישי, לרגעים ברכב שאני לוקח את הבנות לחברות שלהן שפזורות בכל המועצה. שמענו מוזיקה ביחד ודיברנו הרבה על השבוע שלהן. השיר של עדי אברהמי ליווה אותנו הרבה, ויש בו כל כך הרבה משמעות. יכולתי להקשיב איתן ולדבר על זה. השיר 'זה מתחיל בצעד' תיאר את הדברים החשובים שהיו בחינוך שלי לבנות שלי".