דוח מחקר חדש של JPPI (המכון למדיניות העם היהודי) מצביע על התגברות חדה של ביטויים אנטישמיים בסין בשנים האחרונות - תופעה המוגדרת כחריגה במדינה שבעבר נחשבה לכמעט נטולת אנטישמיות.
הדוח, שחיבר ד"ר שלום סלומון ואלד, עמית בכיר במכון, מבוסס על ניתוח מקיף של פרסומים בתקשורת הסינית, התבטאויות של משפיענים ואקדמאים, פעילות ברשתות החברתיות ובחינה של ההקשר הגיאו פוליטי שבו מתפתחת התופעה.
לפי הממצאים, מדובר במגמה שאיננה שולית, אלא כזו שמקבלת ביטוי ולעיתים אף עידוד בשיח התקשורתי הרשמי ובאקדמיה.
הדוח מצביע על כך שהאוניברסיטאות בסין הפכו לזירות מרכזיות להפצת אנטישמיות, בדומה למגמות שנצפו בשנים האחרונות במערב.
מרצים ואנשי אקדמיה מובילים מביעים עמדות אנטי ישראליות קיצוניות ולעיתים אנטישמיות מובהקת, תוך שימוש בלקסיקון של "קולוניאליזם", "אימפריאליזם מערבי" ו"דה לגיטימציה" של עצם קיומה של מדינת ישראל.
בשנת 2024 סגרה סין, לאחר שלוש שנות פעילות, את האוניברסיטה הסינית הראשונה בישראל - שלוחה של אוניברסיטת בייג'ין הבינלאומית למינהל עסקים. המרצים והסטודנטים הסינים חזרו למדינתם. הסיבות המוצהרות היו פרקטיות ולא אנטי ישראליות, אך בדוח מצוין כי עצם הסגירה העבירה מסר.
במקביל, הרשתות החברתיות הסיניות משמשות כר פורה להפצת תעמולה אנטישמית. משפיענים פופולריים עם מיליוני עוקבים מפרסמים תכנים אנטי יהודיים בוטים, לעיתים תוך ציטוט ישיר של מקורות נאציים קלאסיים - ללא סנקציות משמעותיות מצד השלטונות.
אחד הבלוגרים הבולטים, לוּ קווֶן, שלו כ-15 מיליון עוקבים, מצטט מ"מיין קאמפף" של אדולף היטלר ומ"הפרוטוקולים של זקני ציון". לפי הדוח, הוא אף פרסם תמונות של נשים זרות כדי שקוראיו יוכלו לזהות יהודים על פי מאפיינים סטריאוטיפיים. משפיען נוסף, סו לין, הצהיר לאחר מתקפת 7 באוקטובר כי "חמאס נהג ביד רכה מדי".
הדוח מדגיש כי האנטישמיות בסין מתפתחת ללא רקע היסטורי של רדיפת יהודים וללא נוכחות יהודית משמעותית במדינה. עד לשנים האחרונות נהגה סין להתגאות בכך שהיא אחת הציוויליזציות העתיקות היחידות שלא פיתחו אנטישמיות מסורתית. אולם החל משנת 2021 - וביתר שאת לאחר מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והמלחמה בעזה - ניתן לזהות עלייה חדה בנרטיבים אנטישמיים.
עוד מפורט כי בשנת 2024 בוטל בבייג'ין מחזמר לא פוליטי על הפליטים היהודים בשנגחאי, באופן שסתר את הנרטיב הרשמי החיובי שנקשר לעיר. קודם לכן הוסרו בעיר חרבין שלטי זיכרון מבניינים שהיו שייכים בעבר לקהילה היהודית, והמוזיאון היהודי הקטן בעיר נסגר.
אחת ממסקנות הליבה של הדוח היא קיומה של הכללה שיטתית ומכוונת בשיח הסיני, המטשטשת את ההבחנה בין ביקורת על מדיניות ישראל לבין עוינות כלפי יהודים ויהדות.
לפי הממצאים, ביקורת על ישראל בהקשר הסכסוך עם הפלסטינים מתורגמת לדימויים וסטריאוטיפים אנטי יהודיים מוכרים מן המערב, ובהם האשמות בשליטה כלכלית עולמית, השוואות לנאצים ושימוש ב"פרוטוקולים של זקני ציון".
המחקר מדגיש כי התופעה קשורה להחרפת היריבות האסטרטגית בין סין לארצות הברית, להתקרבות סין לעולם הערבי ולמדינות מוסלמיות ובהן איראן, ולאימוץ נרטיבים אנטי מערביים הרואים בישראל וביהודים שלוחה של המערב.
לפי הדוח, סין מצטרפת בכך לגל עולמי רחב יותר של אנטישמיות המתפשטת במהירות בעידן הדיגיטלי. המחקר מזהיר מפני השפעות עתידיות על דור מקבלי ההחלטות בסין ועל מעמדה הבינלאומי של ישראל בזירה האסיאתית.
מחבר הדוח קובע כי המאבק באנטישמיות בסין איננו אבוד מראש, אך מחייב פעולה מתמשכת ורב ממדית. בין ההמלצות: שימור הקשר הדיפלומטי עם סין לצד הצבת קווים אדומים מול ביטויי אנטישמיות; הגברת ניטור מקצועי של השיח; חיזוק שיתופי פעולה אקדמיים ותרבותיים; וגיוס קהילות יהודיות וממשלות ידידותיות לפעולה מתואמת.
נשיא JPPI, פרופ' ידידיה שטרן, אמר, "כאשר האומה בעלת האוכלוסייה השנייה בגודלה בעולם ואחת האדריכליות הגדולות של סביבת מידע מאשרת הפצת רעיונות אנטישמיים, מלבה אותם או מקבלת אותם בסובלנות, יש להתנהלותה זו השפעה שמהדהדת הרבה מעבר לגבולותיה, ועלינו להביט אל התופעה במבט מפוכח. ההשלכות המדיניוֹת הן מעשיות ומיידיות. ישראל חייבת להמשיך ולתחזק את יחסיה היקרים מפז עם ארצות הברית גם בעת שהיא שומרת מקום לחיבורים קונסטרוקטיביים עם סין. עליה לגייס קהילות יהודיות מכל העולם ולחבור לממשלות - בייחוד באירופה -המוקיעות בעקביות דיבורים ומעשים אנטישמיים, ואף מענישות בגין פעולות כאלה".