ישראל כהן הוא דמות חריגה בנוף התקשורת הישראלי. מצד אחד, הוא חרדי שמקורב לגדולי הדור, ומצד שני הוא פאנליסט בערוצי התקשורת המרכזיים. באולפן ערוץ 7 הוא מתאר את הדואליות המלווה את חייו המקצועיים.
"לאיש תקשורת יש שתי זוויות שהן סותרות. מצד אחד אתה מתעסק הרבה מאוד במה שרע, אפילו כעיתונאי שמסקר את התחום הפוליטי - אתה מתעסק ברכילות מסוימת, בצהוב - אבל מצד שני, התפקיד שלי הוא לנסות לחבר ולהאהיב את היהדות, להסביר את הציבור החרדי כמה שאפשר".
הנוכחות של חרדי באולפנים החילוניים אינה דבר מובן מאליו. כהן מודה כי בתחילה החוויה הייתה מורכבת עבורו, אך כיום הוא רואה בה שליחות אסטרטגית. "יש עוצמה בעובדה שיש לפעמים ארבעה-חמישה נגדך באולפן ואתה צריך לייצג את העמדה שלך. אחרת מה החוכמה?", הוא תוהה.
הנושא הכאוב ביותר - בציבור החרדי והחילוני - הוא המתח סביב סוגיית גיוס בני הישיבות, שלדברי כהן פגע בברית ההיסטורית בין הציבור החרדי לדתי-לאומי. "ברוב הדברים אנחנו ביחד. אבל הנושא של הגיוס היפנה את זרקור ה-80% הסכמה שיש בינינו ל-20% מחלוקת".
כהן מזהה קונפליקט אידיאולוגי עמוק מול הציבור הימני-מסורתי. "החרדים היו יכולים לכאורה ללכת לשמאל ולהגיד 'תנו לנו מה שמגיע לנו ותוותרו לנו על הערכים', אבל זה לא יכול לקרות. הגוש האמוני - הליכוד, ערוץ 7, הציונות הדתית והחרדים - כולנו באותה סירה מול פרוגרס שלא מתאים לאף אחד מאיתנו".
על השאלה האם הוא סופג ביקורת בתוך המגזר על עיסוקו בתקשורת, משיב כהן כי התפיסה השתנתה. בעבר עיתונאים נתפסו כדמויות שוליים, אך כיום הם חלק מ"אליטת משנה" המייצגת את ההשקפה החרדית. "אני לא מתבייש במילה 'שופר', אני גאה להיות שופר של גדולי ישראל", הוא מצהיר, אם כי הוא חושף את החלום המקורי של הוריו: "המטרה שלהם הייתה שאני אהיה ראש ישיבה, דיין או ראש כולל. אמא שלי לא שומעת רדיו, אבל היום יש להם גאווה כי אני עושה משהו שמייצג את המגזר ומקדש שם שמיים".
אחד הרגעים המרתקים בשיחה עוסק ביכולת שלו לשמר חברויות חוצות מחנות. בחתונת בתו השתתפו בני גנץ ויריב אופנהיימר לצד שרי ליכוד, יעקב ברדוגו וינון מגל. "החוכמה היא ליצור חיבורים ולא להביא מחלוקות", הוא מסביר. כדוגמה, הוא מציין את המקרה בו יצא להגנת העיתונאית לוסי אהריש: "אני חושב שלקחת עיתונאים ולהפוך אותם למטרות אישיות באמצע הלילה זו לא הדרך שלי. אפשר להתווכח על סגנון, אבל צריך להרגיע את הרוחות".
כהן התייחס גם לעימות המתוקשר עם אייל ברקוביץ', שכינה את החרדים "מחבלים". "זה היה רגע שלא יכולתי לשתוק עליו. הרגשתי סוג של אנטישמיות", הוא משחזר את החלטתו לנתק מגע מהתוכנית. "אני אוהב לשמור על יחסים חבריים עם מי שחלוק עליי, אבל להפוך את הציבור החרדי לשעיר לעזאזל? על זה אני לא מוותר".
במהלך המלחמה, כהן מצא את עצמו מתווך בין משפחות חטופים לבין גדולי הרבנים בבני ברק. הוא מתאר מפגשים טעונים ומרגשים, בהם משפחות חילוניות לחלוטין הגיעו לבתיהם של הרב לנדו והרב פוברסקי. "אחת מבנות המשפחה אמרה לי: 'הייתי אצל ביידן ונתניהו, אבל את האנרגיה הרוחנית שהרגשתי בחדר של הרב לא הרגשתי באף מקום'. מצוות פדיון שבויים קודמת לכל אצל הרבנים החרדים, והקול הזה היה חשוב מאוד למשפחות".
כהן מסיים בתקווה לחיבור אמיתי, למרות "החומות והשנאה" שיוצר השיח התקשורתי על חוק הגיוס. "יש היום פריחה אמונית אדירה בארץ. רואים את זה בסליחות בכותל, בדרישה לציציות בחזית. החרדים צריכים לראות איך הם משתלבים בתוך זה תדמיתית. בני ברק שלי היא בני ברק של הכנסת אורחים, לא של התפרעויות. התפקיד שלנו הוא להוריד את החומות ולהראות שהתורה היא משהו יפה וחיובי לכלל עם ישראל".