הרב משה גנץ, מרבני ישיבת שעלבים ולשעבר רב קיבוץ לביא, שיתף בזיכרון ילדות מתקופת השואה, כאשר הסתתר עם הוריו במרתף אצל משפחה לא יהודית.
באותה תקופה היה בן שלוש, והמשפחה חיה בתנאים קשים תוך ניסיון להסתיר את זהותם.
הרב גנץ תיאר כי לקראת חג הפסח קיבלו תפוחי אדמה בלבד, ולא היו ברשותם מצות או יין. למרות זאת, אביו אמר, "אמנם אנחנו לא יכולים לחגוג את הפסח ממש כהלכתו, אין לנו יין, אין לנו מצות, אבל לכל הפחות צריך שתהיה לנו הגדה".
אביו ישב וכתב מן הזיכרון הגדה של פסח, בכתב מסודר ומנוקד, כדי שניתן יהיה לקרוא בה. בסופה כתב "בשנה הבאה בירושלים".
הרב הוסיף כי ההגדה נשמרה בביתו עד היום, וכי לאחרונה צחצח את הקיטל שקיבל מאביו. תוך כדי כך דמיין את אביו במרתף הצפוף, לובש את הבגד וחוגג את הפסח מתוך תחושת מלכות.
בסיום דבריו קשר הרב גנץ בין הדברים למציאות הנוכחית ואמר כי גם בימי המלחמה יש לזכור את תחושת החירות עולם. "אנחנו, במצבים הכי קשים, לא מתוסכלים. לפעמים עצובים, לפעמים סובלים אך לא מתוסכלים. אנחנו בחירות. מה יכול להיות יותר טוב מזה? הקב"ה מוליך אותנו".
"הדברים אמורים גם על המלחמה היום - אני שומע המון אנשים בכיינים שלא מבינים שריבונו של עולם איתנו, לעומת השואה, היום רואים בעינים איך מכים את המנוולים שוק על ירך, יש מחירים אבל אנחנו בחירות עולם".