במסגרת מצעד החיים השנתי שהתקיים אתמול באושוויץ-בירקנאו, נשא האימאם מוחמד תווחידי, יליד איראן, דברים על המאבק באנטישמיות והשתתף במשלחת מיוחדת למחנה ההשמדה לשעבר.
בנאומו טען כי "האנטישמיות נמחקה מתכניות הלימודים של מדינות המפרץ שחתמו על הסכמי אברהם", והביע תקווה שעם תום המלחמות והמתחים תתרחב הנורמליזציה ויתחזקו הקשרים בין העמים.
עם זאת, הדגיש תווחידי כי יש להיאבק באידיאולוגיות קיצוניות. "יש לעמוד בתקיפות נגד האסלאם הפוליטי הקיצוני, שקורא לפגיעה ביהודים", אמר.
"ארגונים כמו חמאס והמשטר באיראן אינם מייצגים את דת האסלאם, ואין מקום לאנטישמיות בשום חברה".
במסיבת עיתונאים שקדמה לצעדה נשמעו עדויות מצמררות של שורדי פיגועים אנטישמיים מהשנים האחרונות, שתיארו את תחושת חוסר הבטחון ההולכת וגוברת ברחבי העולם.
שורדת פיגוע בארצות הברית אמרה כי "זו חוויה קשה להיות כאן, אך היא מזכירה לי מדוע אנו נלחמים. האנטישמיות לא נעלמה - היא רק משנה צורה. אנטי-ציונות אינה אלא לבוש חדש לאותה שנאה עתיקה".
שורדת נוספת, שנפצעה בפיגוע באוסטרליה, שיחזרה רגעים קשים: "הכל התחיל כיום רגיל, ערב חג. לפתע נשמעו יריות. בתחילה חשבנו שמדובר בזיקוקים, עד שהבנו את גודל הסכנה. רצנו להימלט, נפלנו, איבדנו קשר עם בני משפחה". היא תיארה את רגעי האימה כ"תחילתה של שואה אישית".
שורד פיגוע בבית כנסת במנצ'סטר תיאר: "הגעתי לתפילה ביום הקדוש, ולפתע נשמע פיצוץ. רכב ניסה לפרוץ פנימה, מחבל ביקש לחדור לבית הכנסת. אנשים נאחזו בדלתות במסירות נפש. כשרצתי החוצה ראיתי מראות קשים מאוד".
נייט לייפסיגר, ניצול שואה בן 98 שהגיע מקנדה אמר בקול רועד אך נחוש: "אני מכיר את האנטישמיות מילדותי. היא אולי החליפה שפה וצורה, אך לא נעלמה. לאחר השואה נדמה היה כי דעכה, אך כיום היא שבה ומתפרצת". לדבריו, "מדברים על אנטי-ציונות, אך מדובר באותה אנטישמיות ישנה. גם אז עמדנו פעמים רבות לבדנו - וגם היום אנו מזהים דפוסים דומים".
הרב יהודה קפלון, שגריר ארצות הברית למאבק באנטישמיות, חידד את האחריות ההיסטורית המוטלת על הדור הנוכחי. "השתיקה של העולם לפני שמונים וחמש שנה היתה מחרישת אוזניים, ואנו רואים כיום עליה מדאיגה באנטישמיות ברחבי העולם", אמר. הוא קרא למנהיגים ברחבי העולם לפעול בנחישות: "יש להיאבק בתופעה הזו ללא פשרות, ולהבטיח כי יהודים יוכלו לחיות את חייהם בבטחון וללא פחד".
אלפי משתתפים מכל העולם השתתפו באירוע השנתי, שעובר מאושוויץ לבירקנאו ומסמל את המעבר מהחורבן אל התקומה. השבילים שעליהם צעדו בעבר רבבות יהודים בדרכם האחרונה התמלאו בצעדים של חיים, זיכרון ואמירה ברורה: עם ישראל חי.