גם חזבאללה היו יכולים לנצל ולירות בצפירה.
העיקר את הכותל סגרו כי זה פיקוח נפש.
אבל משום מה החליטו שצפירה דוחה פיקוח נפש וזה יהרג ואל יעבור...
גם חזבאללה היו יכולים לנצל ולירות בצפירה.
העיקר את הכותל סגרו כי זה פיקוח נפש.
אבל משום מה החליטו שצפירה דוחה פיקוח נפש וזה יהרג ואל יעבור...
אבל, יש דברים שגם אם הם הגיוניים - הציבוריות הישראלית לא מסוגלת לקבל. אחד מהם זה כל נגיעה בזכרון השואה.
וגם אבא שלי.
בס"ד
אני הכנתי הבוקר את הילדים שלי, גם את בן השנתיים וחצי ובטח את הגדולת ממנו, שתהיה צפירה. גם הסברתי להם מה ההבדל בין צפירה לאזעקה שיבינו שאין להם מה להיבהל. הכנה כל כך פשוטה - שאין בינה לבין פיקוח דבר או חצי דבר.
בסוף כל אחד יודע מה השעות של הצפירה (10:00, 20:00, 11:00). מרבית האנשים עוצרים דקה לפני כן וזה לא תופס אותם במקרה.
גם החשש מירי רקטות מצד חיזבאללה הוא תירוץ קלוש. ברדיו ובכל מקום מחדדים בכל שנה, וביתר שאת מאז פרוץ המלחמה, איך זה יתנהל במידה וחלילה במקביל יש אזעקת אמת.
בקיצור, אין שום הצדקה לבטל את הצפירה. 2 דקות של שקט שבה מדינה שלמה מתייחדת עם שישה מיליון יהודים שניספו זה דבר חשוב דיו כדי להמשיך את זה למרות המלחמה.
לשים כבר עכשיו תזכורת בפלאפון ליום שני בשעה 19:55 וביום שלישי לשעה 10:55 ובה יהיה כתוב "לשים לב - צפירה עוד חמש דקות". אז, כשהפלאפון יצלצל, למצוא מקום לעמוד בו, לפתוח פרק תהילים ולהתייחד עם זכר הנופלים מבלי שהרקולים יצטרכו לנן את מנגינת "אצלנו בגן" או "אחי הצעיר יהודה".
וחלילה, אם יהיה אירוע אמת, תהיה אזעקה עולה ויורדת בעלת הבדל ניכר בינה לבין הצפירה.
שלא כל עם ישראל קוראים את ההודעה הזו, כן?
בכל מקרה, ביום הזיכרון רבים מהאנשים נמצאים במילא בטקסים ובבתי העלמין, כך שגם מהבחינה הזאת הדבר הרבה יותר פשוט.
רק שאני מנסה להקל על כולם. זה זמן רגיש.
זה לא אומר שאי אפשר להתייחד עם זכרון הנופלים, רק קשה לי שהראש בקיר לגבי הצפירה (הראש של מקבלי ההחלטות)
לקפיצה הראשונית של הלב כששומע את תחילת הצפירה
ולא עוזר לילדים קטנים כמה שמסבירים להם מראש
הגוף עדיין נבהל
ומאוד מאוד יכול להיות שלא כולם זכרו שבדיוק תהיה צפירה
ההתחלה אותו דבר וגם אם מוכנים זה עדין מלחיץ
(אצלנו גם היו פשלות במערכת הכריזה וחלק מהאזעקות נשמעו כמו צפירה אז בכלל זה מלחיץ מאד)
מידיעה וודאית - יש אנשים ידעו שצפויה צפירה ועדיין נכנסו ללחץ. יש ילדים בבית ספר, שאחרי הכנה עמדו בטקס וחיכו לצפירה שידעו שעוד רגע תגיע - ועדיין כשהגיעה רצו למקלט במבטים מבוהלים.
האזעקה והצפירה בנויות ככה שעוד לפני המודע, הן מפעילות אצלינו את התת-מודע. עוד לפני שאנחנו בודקים האם זאת צפירה עולה ויורדת או רק עולה ולא יורדת - אנחנו כבר במצב פעילות.
למעשה כמו שכתבתי - אני חושב שהיה ראוי לבטל, לא חושב שאפשר היה לבטל. השיח הציבורי לא היה מסוגל לשאת את זה, אבל לא לזלזל.
נ.ב.
יכול להיות שיש לכם ממ"ד והילדים פשוט ממשיכים לישון בו?
בס"ד
אבל בסוף הנקודה המרכזית בעיניי היא שיש פה משהו שגורם לנו לעצור שתי דקות ולהתייחד. אני לא מכיר שום תחליף הגיוני לזה, ובלעדי זה יום השואה היה הופך ליום של סיפורים ברדיו ובטלוויזיה.
הצעד הבא זה אם אין צפירה אז למה לעשות את הטקס דווקא בעשר ולא בשעה האחרונה של המערכת - במקרה הטוב. או במקרה הרע לבטל לחלוטין כי יש הרבה חומר לימודי להשלים בגלל המלחמה וצריך להספיק עד סוף השנה.
הצפירה, גם אם היא לא מושלמת, היא ההזדמנות היחידה לעצור את היום למדינה שלמה. במיוחד ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שבו עלינו לזכור מי הם החיילים שהקריבו את נפשם שאנחנו נוכל להמשיך את חיינו.
משהו נעלה בלעמוד ולחשוב על 6 מיליון הנרצחים
כן חשוב לזכור
ולהגיד תהילים או משניות לעילוי נשמת
אבל לעמוד בצפירה זה טקס חסר יתרון
הנשמות בעוה"ב לא מתעלות בזכות העמידה הזאת
ובטח לא מתעלות בזכות בהלה של מליוני ישראלים
גם לא רואה מעלה בלהמשיך את החיים כרגיל כשכולם עוצרים...
אין לי בעיה לעמוד ומשתדלת לומר גם כמה פרקי תהילים
אבל באמת שלהבהיל את כל המדינה זה מיותר כל כך
וכמו שאמר אחד מגדולי רבותי: "אני מבין למה אני עומד, אבל גם מי שלא מבין - ביארצייט של אבא שלו הוא עושה כמה דברים שהוא לא מבין ואני יודע להגיד לו שאין להם סיבה, אז שלא יפרוש מהציבור..."
וכאמור אני לא פורשת מהציבור בדרך כלל
ובכל זאת לא רואה חשיבות גדולה בזה
הייתי פה לפני כן בניק אחר
ככה שיש יותר ותק
אנחנו זכינו להכיר ניצולי שואה ולחיות בניהם. שמענו את העדות שלהם מכלי ראשון, ראינו את הסימן שחקוק על בשרם ואת הצלקות שהם עדיין נושאים משם. אבל כדרך העולם, זה לא יימשך עוד הרבה שנים. ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. שתי הילדות הגדולות שלי זכו להכיר את הסבתא רבה ששרדה את השואה, יתר האחים שלה יכירו מהסיפורים.
הצפירה לא נועדה בשביל עילוי נשמתם של הנרצחים, אלא היא נועדה קודם כל בשבילנו. שאנחנו נזכור אותם, שאנחנו נזכור את מה שעבר על העם שלנו. ביום אחד בשנה, בשעה אחת, עם כולו עוצר מלכת ומתייחד עם ההיסטוריה, עם המשפחה שנספתה, עם הזיכרון.
זה מה שישאר לנו עוד כמה שנים. לא יהיה זיכרון בסלון, כי הם כבר לא יהיו עימנו. מה שיהיה לנו זה את הסיפורים שאנחנו שמענו מהם ואותם אנחנו נצטרך להעביר לדורות הבאים. לכן בא היום הזה, ובאות שתי הדקות האלו להזכיר לכולנו את המסר הזה.
עם העובדה שצריך לזכור
ואסור לשכוח
ולהנציח
אבל לא רואה יתרון דווקא בצפירה שמקפיצה לכולם את הלב
מאמינה שיש עוד דרכים
אבל כן שצריך לשנות אותה לצליל שלא דומה לאזעקה.
אם לאמבולנס שינו את הסירנה כי זה מזכיר אזעקה ולא רצו להלחיץ אנשים בזמן מלחמה אין סיבה שלא ישנו את הצפירה לצליל פחות מלחיץ
האם לולי צפירה כולם היו עושים את זה? כנראה שלא כולם. גם אם הצפירה, לא כולם עשו את זה. לא האישה שנכנסה להסטריה, לא המורה שתלמידה רצו למרחב המוגן ולא רבים אחרים.
גם טקסים שהיו נערכים במוסדות הלימוד, צה"ל ומוסדות המדינה לא היו נראים אותו הדבר מבלי הצפירה. השעה 10 לא הייתה 10, הכובד ראש לא היה אותו כובד ראש ובכלל זה גם האווירה. הטבת לכתטב פה על הבסיס שעליו מושתת הצפירה וזה בדיוק חלק מהאווירה של היום הזה. מבלי זה, זה יהיה עוד יום חול.
אני אתן דוגמה על עצמי. מ-09:10 המתנתי על הקו שנותן שירות ייענה לי. ב-09:55 ניתקתי וכמה דקות לאחר הצפירה התקשרתי מחדש והמתנתי בשנית. אני רוצה להאמין על עצמי שהייתי מנתק גם מבלי הצפירה, אבל לא בטוח שכולם היו עושים כך.
בזמן ככ רגיש מבחינה בטחונית. גם בזמן המלחמות מאז ה7 לאוקטובר. אפשר ממש ממש לוותר על זה.
אני חושבת שהפכו את זה לדת.
...."אתה מטורף", אמר טראמפ לנתניהו - לדברי המקורות. "בלעדיי היית בכלא. אני מציל את הישבן שלך, כולם שונאים אותך עכשיו, כולם שונאים את ישראל בגלל זה". מקור נוסף שתודרך על תוכן השיחה אמר כי טראמפ היה "זועם" וכי בשלב מסוים צעק על נתניהו: "מה לעזאזל אתה עושה?".
בסופו של דבר - נאמר או לא נאמר, היתה שיחה של יותר משעה. אתה מבין שגם אם אולי נאמר משפט כזה או אחר, זה ממש לא 'מה שנאמר' בכזאת שיחה.
כי:
א. מותר לטראמפ לכעוס, בהנה שלא מדובר בהנפצה
ב. טראמפ ונתניהו כבר עבדו על העולם. זה בדיוק אותן הדלפות שהיו לפני 'עם כלביא'.
ג. הקשר בין ישראל לארה"ב ובין נתניהו לטראמפ לא נמדד בהדלפת שיחות אלא בקואופרציה חסרת התקדים שיש בקדנציה הזו.
ד. על כל הדלפה של 'טראמפ זעם' יש תיעוד של טראמפ בעצמו מחמיא לנתניהו. אז למי להאמין לטראמפ עצמו או למדליף אנונימי?
ה. טראמפ מטורף יותר מנתניהו.
"בנימין נתניהו יורד מבמת ההיסטוריה, ללא חותם כלשהו, ללא הישג של ממש; הוא יהיה הערת שוליים, אם בכלל, בהיסטוריה של ראשי הממשלות בישראל". כך סיכם אמנון אברמוביץ' בשנת 1999 את הסיבוב הראשון של נתניהו כראש ממשלה. מאז נתניהו שב, נפל וקם, וחוזר חלילה. ב־29 ביוני 1996 נבחר נתניהו לראשונה לתפקיד ראש הממשלה לאחר שגבר בפער זעום על שמעון פרס. שלושים שנה (ויומיים) לאחר מכן, נתניהו עדיין כאן - וממש לא כהערת שוליים.
גם עבור מי שחושב שנתניהו הוא גדול המדינאים שקמו לישראל וגם מי שמשוכנע שהוא האחראי לרבות מבעיותיה, יתקשה להתווכח עם עובדה אחת: מדובר באחד הלוחמים הפוליטיים העיקשים ביותר שידעה מדינת ישראל. הקריירה הציבורית שלו אינה בנויה רק מניצחונות, אלא בעיקר מהיכולת להתאושש מהפסדים וממשברים. בעוד שפוליטיקאים רבים נעלמו לאחר מפלה אחת או שתיים, נתניהו הפך את החזרה מהקרשים לאחד מסימני ההיכר המרכזיים שלו.
הדבר בלט כבר במערכת הבחירות הראשונה שלו לראשות הממשלה. חודשים ספורים לאחר רצח יצחק רבין נדמה היה כי הרוח הציבורית נושבת באופן מוחלט לטובתו של שמעון פרס. הסקרים, התקשורת והאווירה ברחוב הובילו רבים להעריך שנתניהו עומד בפני קרב אבוד. אלא שהוא מצידו המשיך לחרוש את הארץ, לנהל קמפיין אגרסיבי ולשכנע מצביעים עד לרגע האחרון. בסופו של דבר, בניגוד לרוב התחזיות, הוא ניצח והפך לראש הממשלה הצעיר ביותר בתולדות ישראל.
גם ההפסד בשנת 1999 לא סיים את דרכו. אהוד ברק הביס אותו בבחירות, ונתניהו אף הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים. רבים האמינו כי מדובר בסוף הדרך עבור מי שהיה אז רק בן 49. פרשנים, יריבים פוליטיים ואפילו חלק מתומכיו העריכו כי הוא לא ישוב עוד למוקד קבלת ההחלטות. אלא שכפי שהתברר בהמשך, עבור נתניהו גם הפרישה הייתה לבסוף רק הפסקה זמנית.
כאשר אריאל שרון השתלט על הליכוד, נדמה היה שאין עוד מקום לנתניהו בצמרת. שרון נהנה מפופולריות אדירה והוביל מהלכים דרמטיים ששינו את סדר היום הישראלי. נתניהו, שנאלץ לפעול בצילו של מנהיג חזק ופופולרי ממנו, המתין בסבלנות להזדמנות, כולל ויתור על הובלת הרשימה כשכוחה בכנסת עמד על 19 מנדטים. לאחר ההתנתקות, הפילוג בליכוד והקמת קדימה, הוא שב בהדרגה למרכז הבמה והחזיר לעצמו את הנהגת המחנה הלאומי.
אלא שהמבחן הגדול ביותר שלו הגיע דווקא לאחר מכן. בבחירות 2006 התרסק הליכוד ל־12 מנדטים בלבד, תוצאה שנחשבה באותם ימים לאסון פוליטי של ממש. מפלגת השלטון ההיסטורית הפכה למפלגה בינונית, ורבים העריכו שנתניהו יתקשה לשקם אותה. היו שהאמינו כי דור חדש של מנהיגים יחליף אותו וכי זמנו חלף. ארבעה מחברי הכנסת של הליכוד אף דרשו את התפטרותו המיידית, אלא שנתניהו, כהרגלו, סירב לקבל את פסק הדין של והמשיך לבנות מחדש את כוחו הפוליטי.
שלוש שנים בלבד לאחר מכן הוא כבר חזר ללשכת ראש הממשלה. משם המשיך לכהן במשך תקופה חסרת תקדים כמעט במונחים ישראליים, והפך לראש הממשלה שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר בתולדות המדינה. גם במהלך השנים הללו לא פסקו ההערכות בדבר סופו הפוליטי הקרב. פעם אלו היו מחאות חברתיות, פעם משברים קואליציוניים, ופעם יריבים חדשים שהוצגו כמי שעומדים לשים קץ לעידן נתניהו.
העשור האחרון רק חיזק את התופעה. כתבי האישום, ארבע מערכות בחירות בתוך זמן קצר, הקמת ממשלת השינוי והפסדו בשנת 2021 נראו בעיני רבים כנקודת הסיום הבלתי נמנעת. גם אז נשמעו קולות רבים שהכריזו כי הפעם הסיפור באמת הסתיים. אלא שבתוך זמן קצר הוא הצליח לאחד מחדש את המחנה הפוליטי שסביבו ולחזור פעם נוספת ללשכת ראש הממשלה.
ייתכן שזו התכונה המרכזית שתיזכר מנתניהו, גם הרבה אחרי שהוויכוחים על מדיניותו יישכחו. לא רק היכולת לנצח, אלא בעיקר היכולת להמשיך להתמודד כאשר הסיכויים נראים קלושים. פעם אחר פעם הוא הוכיח שהוא אינו מקבל את ההנחה שהפסד אחד, ואפילו כמה הפסדים, אמורים לסיים קריירה פוליטית. איש אינו יודע כיצד יסתיימו הבחירות הקרובות ומה יהיה גורלו הפוליטי של האיש שמלווה את הפוליטיקה הישראלית כבר שלושה עשורים. גילו המתקדם, האתגרים הביטחוניים והמציאות הפוליטית המשתנה מציבים בפניו מכשולים שלא הכיר בעבר.
אבל אם יש לקח אחד שאפשר ללמוד משלושים השנים האחרונות, הרי שהוא זה: גם בבחירות האלו, כשהוא בשנתו ה־76 ומצבו לוט בערפל, נתניהו מסרב להרים את ידיו. ייתכן שינצח וייתכן שיפסיד, אבל דבר אחד כמעט בטוח - הוא ימשיך להילחם על מקומו עד הרגע האחרון, בדיוק כפי שעשה במשך שלושים השנים האחרונות.
תומכיו וגם בעיני מתנגדיו). תופעה שמעולם לא קרתה לשום ראש ממשלה במדינה
לא אמרתי מילה על נתניהו, או על כך שהוא לא אשם - אקטואליה וחדשות
"נתניהו כנראה שלא יהיה פה אחרי המלחמה"...
גם כחמישה חודשים לתוך המלחמה היו מעטי מעט, שאני לא בהם, שהאמינו שנתניהו ישרוד את זה - והוא שרד. מה שנראה אז כמעט לא לגיטימי - הפך למובן מאליו. זו דוגמה מעולה שמראה שגם בזמן שכל הסיכויים לרעתו - הוא ממשיך להילחם.
זו בהחלט אחת הנקודות שעמדו מול עיני שהחלטתי להתמקד בנקודה הזאת של נתניהו בסיכום 30 שנה מאז נכנס לראשונה לתפקיד ראש הממשלה.
לאחר טבח שמחת תורה נראה היה שהאיש גמור, אבל בתוך זמן שוכנענו רובנו, שמערכת הבטחון שבהגדרתה אמורה לשמור על המדינה מכרה את נשמתה לשטן. נתניהו שידע את האמת התחיל להשיב מלחמה שערה, הן במישור הפנימי והן מול האויבים מבחוץ. מול האויבים מבחוץ הוא רשם הישגים אדירים, ועדיין לא חזרה הארץ לשקוט 40 שנה.
במישור הפנימי הוא נלחם מול כוחות רשע עוצמתיים יותר מכל אויבי ישראל גם יחד, ולעניין זה ראש התמנון הוא בג"ץ כמובן.
בסבירות בינונית + שנתניהו ירכיב את הממשלה הבאה, הוא יקדיש את מיטב זמנו במישור הפנימי, לסגירת חשבון אישי וציבורי עם בג"ץ ועם הפרקליטות.
בבקשה שזאת פעם אחרונה🙏
מצד שני הטכנולוגיה גורמת לכך שהעורף חוטף הרבה יותר, כי הכל בשלט רחוק
ע''ע הבליץ על לונדון
טיל אחד למדינה שלימה
שבעז"ה מקבלי ההחלטות יהיו שלוחים נאמנים ויקבלו את ההחלטות הנכונות בהקשר הביטחוני לעם ישראל.
הזוי שהצפון כרגע נמצא במלחמה (אזעקות, מוסדות סגורים וכל המשתמע) וכל שאר הארץ מתנהלת כרגיל
כמו שהעוטף היו הרבה שנים
מדינת ישראל עדיין מתקשה לשמור על אזרחים שגרים על הגבול
זו מציאות שרק מי שגר במקומות האלה מכיר, יש זמנים שאפילו הם כבר כחלק מהשגרה לא מתייחסים לזה כאל משהו חריג שזה עוד יותר הזוי
הריני להבהיר כי אינני שומר על זכויות יוצרים כלשהן לגבי הרעיונות והטקסטים המופצים על ידי. כל אדם רשאי לעשות בהם שימוש מלא – להעתיק כפי שהם, לערוך, לשנות ולפרסם בשמו שלו.
שליחת קישור המציג את הפרסום החדש אינה חובה, אך תתקבל בברכה ותסב לי נחת. תודה מראש.
כל כך הרבה שמאלנים מקבלים כספים ומשרות מפנקות בעמותות השונות, עד שאני כבר מתפלא: האם נשארו בכלל שמאלנים שפועלים אך ורק למען האידאולוגיה? אלו שאני קורא להם **"אידיוטים שימושיים"**. כנראה שלא, או שנשארו מעט מאוד.
הרי הוכח מעל לכל ספק שמדיניות הנסיגות - סימן ההיכר של השמאל - חושפת את תושבי מדינת ישראל להיות ישירות בחזית, במקום המתיישבים שהשמאל כל כך מנסה להשניא. זה בדיוק מה שקרה בשביעי לאוקטובר. לפני ההתנתקות ולפני אסון הסכמי אוסלו, פיגוע מפלצתי בהיקף כזה פשוט לא היה יכול להתאפשר.
**אני פונה בזה לאותם אידיוטים שימושיים שעוד נשארו שם:** תסרבו! תסרבו להמשיך להיאבק למען האג'נדה הזו בחינם, בזמן שהחברים שלכם גוזרים קופונים ומקבלים בוכטות של כסף, ואתם נשארים סתם אידיוטים.
**אבל גם למקבלי השלמונים, שלא מסוגלים לעמוד בפיתוי הכספי, יש לי מסר:** תזכרו תמיד שאתם אנוסים, ועושים את זה רק בשביל הפרנסה או מתוך פחד. ממש כמו אנוסי ספרד, בהזדמנות המתאימה אתם תחזרו בגלוי לעם ישראל. אבל גם עכשיו – כשיגיע יום הבחירות ותיכנסו אל מאחורי הפרגוד בקלפי, איפה שאף אחד לא רואה אתכם חוץ מבורא עולם – תצביעו עם הלב והנשמה אך ורק למפלגות שמתנגדות לנסיגות.
תזכרו תמיד שהקדוש ברוך הוא #לצד_הזה ותבורכו בכל הברכות!
מזימת הפיגוע בהופעות של טיילור סוויפט בווינה: המחבל נשלח ל-15 שנות מאסר
באוסטריה על תכנון של פיגוע שלא יצא לפועל הוא קיבל 15 שנות מאסר,
וכאן על פיגועים שיצאו לפועל מקבלים לפעמים פחות משנה.
וכל זה אחרי 20 שנים שביבי בשלטון ולא שינה כזה דבר פשוט ואלמנטרי.
כוונתי היא, שצריך להבין שקשה מאוד על בלתי אפשרי שב20 שנה הכול יהיה מושלם וכל חלקי העם יהיו מרוצים (מה שלא יקרה אף פעם, סמוך עלי)
אע"פ ש20 שנה זה הרבה מאוד זמן, ואני לא חס על ביבי, יש הרבה מאוד דברים שאני חושב שהווא טעה בהם והיה צריך לעשות אחרת (ובינהם מה שהעלית), ואעפ"כ צריך להסתכל על הדברים החיוביים שהשתנו מאז, ולזכור שתמיד אבל תמיד יהיו חלקים שלא יתרצו, ככה זה בעולם.
יש לי עוד מה לומר בנושא ואכמ"ל.
למרות שיד צה"ל על העליונה, זו מלחמת התשה, ובכל זאת אסור לנו להיבהל ולהפסיק.
אחרי מלחמת ששת הימים הייתה מלחמת התשה קשה פי כמה במשך 3 שנים, אבל אז התעייפנו והסכמנו על הפסקת אש, וזה היה אסון, כי אחרי 3 שנים פרצה מלחמת יום כיפור.
היה עדיף 10 שנים מלחמת התשה מאשר מלחמת יום כיפור.
גם עכשיו זה נכון, ופי כמה.
כרגיל לפני בחירות שוב מתלבטים, סמוטריץ? בן גביר?
ואחרי הקדנציה הזו באמת יש להתלבט, כי לכל אחד מהם יש הרבה 'קבלות'
אם הכיוון של סמוטריץ זה להתחנף לשמאל ולבנט, ולהצטרף ל'נאורים' שלא נכנעים לחרדים
אז כבר ברור למי אצביע..
למה הם נמנעו בחוק המעונות?
ועלול להעמיק את הבור התקציבי?
זו לא דוגמא להתחנפות לשמאל.
באופן אישי בכלל לא חושבת שסמוטריץ מתחנף לשמאל...
זה אינטרס של השמאל שחרדים ייצאו לעבוד?
זה אינטרס של השמאל שחרדים יתגייסו?
זה אינטרס של השמאל שהמדינה לא תשלם מיליארדים על מימון מעונות כאשר האבא לא עובד?
אלה *בדיוק*, אבל ממש *בדיוק*, הערכים של הימין.
הקמפיין של השמאל עכשיו נגד החרדים זה רק כדי לפרק את גוש הימין-חרדים. במיוחד מתוך ידיעה שהרבה מהמילואימניקים שקורסים הם דתיים וכך ניתן לפתות אותם להצביע לגוש שמאל-בנט.
לא מן הנמנע שהשמאל בהזדמנות הראשונה ייקח את החרדים אליו לגוש
הם אומרים במפורש שיקחו את הערבים, לצערנו זה או ביבי ושות או ממשלת שינוי.
הם משתמשים בחרדים, זה כן, לפרק את הממשלה, משבים את היועמשית. אבל אחרי הבחירות הם יתנו להם אצבע משולשת. גם אם יש הסכמים חתומים. איפה החרדים יתבעו אותם, בבג"ץ?
אבל למה להניח שההסבר הוא רצון להתחנף למישהו?
באותה מידה אני יכול לטעון שנתניהו והליכוד, שהצביעו בעד החוק למרות שהוא נוגד את האידיאולוגיה הכלכלית של נתניהו - עשו את זה "כדי להתחנף לחרדים".
אני לא טוען ככה. אני מקבל שבמכלול השיקולים נתניהו מעדיף קואליציה עם החרדים, על פני השיטה הכלכלית שלו. אבל שים לב לרמת הטיעון.
שהאיום הזה מדגיש כמה פוליטיקה היא דבר משחית.
אתה חושב שצריך ועדת חקירה ממלכתית?
אז תצביע בעד, זה פיקוח נפש, בלי שום קשר למימון מעונות.
אתה חושב שלא צריך לעשות ועדת חקירה?
אז תצביע נגד, בלי שום קשר למימון מעונות ובלי איומים.
ממש מזעזע בעייני.
יש מקומות שבהם בוודאי שייך להתנות הצבעה בהצבעה אחרת, למשל אם חבר כנסת חרדי היה אומר ''אני אצביע בעד תקציב לליגת העל בכדורגל רק אם אתם תצביעו בעד תקציב להופעות תרבות לציבור החרדי'', זה דבר מובן והגיוני.
אבל להתנות ועדת חקירה, נושא מהותי וקריטי לטוב ולרע, בנושא שאין לו שום קשר? ריקבון מוסרי
והאמת שאני לא בטוח שהפוליטקה משחיתה
לדעתי כדי להצליח בפוליטקה צריך להיות מושחת מראש. אחרת לא שורדים במקום הזה.
בס"ד
או כמו שכתב היועץ האסטרטגי ישכר זלמנוביץ:
הוויכוח בין אתמול הוא ויכוח סרק - בבחינת זה נהנה וזה לא חסר.
הציונות הדתית מרוויחה מצג של מאבק נגד חוק הגיוס ואולי תחזיר מצביעים הביתה. החרדים משדרים שהם עומדים מול לחצים כבדים גם מול שותפים טבעיים
ובסוף? שניהם יתיישבו יחד בממשלה הבאה, כי לשניהם אין באמת אופציה טובה יותר.
והאמת שאני טענתי ככה גם על ההכרזות על 'פירוק הגוש' -
ממילא יוצאים לבחירות. דגל מרוויחים ב'מאבק נחוש נגד הגיוס', את הקולות הצפים בינהם לבין העדה והורדת הלחץ של הפלג והמפלגות הציוניות בזה ש'לא נכנענו לחרדים, עד שהם פירקו את הגוש' - מרוויחות הורדת לחץ מצד בנט/אייזנקוט/ליברמן.
אבל כשאני רואה את הממאמצים של נתניהו להעביר בכל זאת את חוק הגיוס, למרות שהוא ישלם עליו מחיר אלקטורלי - אני תוהה אם טעיתי והוא באמת חושש שהגט של ג' אמיתי.