בבית העלמין הצבאי סגולה בפתח תקווה נפרדו היום (שישי) בני משפחתו, חבריו ומפקדיו של סרן ד"ר אורי יוסף סילבסטר, רופא גדוד שקד בחטיבת גבעתי, שנהרג מפגיעת רחפן במהלך פעילות מבצעית באזור רכס הבופור בדרום לבנון.
רעייתו שחר, שנישאה לו לפני כשנה בלבד, נשאה הספד מטלטל. "זכיתי בך. זכיתי שתאהב אותי וזכיתי לאהוב אותך", אמרה בדמעות. "קרה אסון שלא הצלחתי לדמיין באף סיוט, והחיים כמו שהכרתי אותם נגמרו".
היא סיפרה על סיפור האהבה שנרקם ביניהם לפני כמעט עשור ועל החלומות המשותפים שנקטעו. "רציתי שנמשיך ביחד עד שנהיה זקנים ומקומטים. רציתי שאתה תרגש את הנכדים שיכלו להיות לנו. לא מתאים לך להשאיר אותי לבד", אמרה.
היא חשפה כי השחרור מהשירות כבר נראה באופק. "ספרנו ימים. זה היה כל כך קרוב. רק עוד שלושה שבועות. כבר הייתה טיסה מתוכננת ומסיבה לסיום התפקיד", סיפרה. "שרדתי רק בשבילך ובזכות התקווה שיצרת בי כל יום. תודה עליך. אתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. לא יכולתי אפילו לחלום אותך. קשה להאמין כמה אני זכיתי".
מפקד גדוד שקד היוצא, סא"ל דניאל לוריא, תיאר את ד"ר סילבסטר כדמות מרכזית בגדוד: "ידעת לחבר בין אנשים, להעניק תחושת ביטחון ורוגע. היית מהטובים, הצלת חיים. במשך כשנה וחצי שירתת בגדוד והשתתפת בלחימה הן בעזה והן בלבנון. טובת הפצועים והלוחמים עמדה תמיד לנגד עיניך. בזכותך נלחמנו עם הידיעה שאם משהו יקרה יש על מי לסמוך".
קצין הרפואה הראשי הדגיש את תרומתו בשדה הקרב וסיפר כיצד הציל חיי לוחמים תחת אש. לדבריו, רק לפני כחודשיים, במהלך הלחימה בבינת ג'ביל, הגיע במהירות לקצין שנפצע בחזה וליווה אותו עד לפינוי לבית החולים: "הוא הציל חיים. למחרת טיפל בלוחם נוסף שנפצע מירי. שני הלוחמים האלה, ועוד רבים אחרים, חיים היום בזכותו".
אמו פנינה התקשתה להיפרד מבנה: "אני מקווה שאתעורר מהסיוט הזה ונצחק ביחד איך האמנו לשטויות האלה. כל מה שאני כותבת עליך אמרתי לך גם בחייך. כמה שאתה אהוב, רגיש, מבריק ובן טוב. תודה שזכיתי להיות אמא שלך. היית המשענת שלנו, תמיד דאגת לכולם לפני שדאגת לעצמך. אוריקי שלי, אהוב שלי, יפה שלי. אני לא נפרדת ממך. אתה תמיד תהיה החלק הגדול בלב שלי. תודה ששמחת אותי תמיד, תודה שהיית המשענת שלנו. שלי, של אבא ושל האחיות שלך. תמיד דאגת לכולנו לפני שדאגת לעצמך".
אחותו רון סיפרה כי ראתה בו מודל לחיקוי לאורך כל השנים: "גדלתי לצד הבחור הכי טוב בעולם. תמיד אמרתי שאני רוצה להיות אפילו רבע ממך. כל פעם שחזרת הביתה הבית התמלא באור. אתה היית האור בבית שלנו".
חברו הקרוב יונתן פרידמן נפרד ממנו בכאב: "אורי, הצמד שלי, המפקד שלי, המורה שלי, האח שלי והחבר הכי טוב שלי. בסיטואציה כמו שאני נמצא בה היום אתה הראשון שהייתי פונה אליו. איך אמורים להמשיך לפקד על המחלקה בלעדיך? היית עמוד התווך שלי ושל כל המחלקה. לימדת אותי הכול. איך להיות חייל טוב יותר, מפקד טוב יותר ואדם טוב יותר".