רמי דוידיאן, מסמלי ההצלה של יום השבעה באוקטובר, מציג בריאיון לערוץ 7 את השאלות שלדבריו ועדת חקירה תהיה חייבת למצוא להן מענה. זהו הפרק השלישי בסדרה.
בפתח הדברים מציין דוידיאן כי מאז הטבח התקיימו בדיקות וחקירות של גופים שונים, רשמיים ושאינם רשמיים, אך לדבריו אף אחד מהם לא פנה אליו ולא ביקש לשמוע את סיפורו ואת השאלות שמלוות אותו מאז אותו בוקר.
"אני רוצה להיות אחד העדים שם ולספר איך אף אחד לא עזר, איך אף אחד לא בא. אני לא יודע אם יהיו תשובות, ומבחינתי היה כאן מחדל גדול".
על השאלות עצמן מפרט דוידיאן ומסביר כי כתושב העוטף הוא מכיר היטב את המציאות הביטחונית באזור. "שמי שנוגע בגדר המערכת, בתוך שניות מגיע צוות של צה"ל ובודק מי נגע בגדר".
בהמשך הוא תוהה על המסוק שחג, לדבריו, מעל האזור באותן שעות, אך לא פעל לחילוץ או להבאת כוחות. "ראיתי את המסוק בשמים. למה הוא לא פעל? הם הסתירו את המסוק הזה ולא סיפרו עליו לאף אחד, אבל דרכו הצלתי ילדים".
דוידיאן משחזר כיצד שוחח בטלפון עם צעירים שנמלטו ממסיבת הנובה והסתתרו בקפלי הקרקע ובין הצמחייה. באמצעות התיאורים שמסרו לו הצליח לאתר אותם ולהגיע אליהם.
"אמרתי להם שיתארו לי אם הם רואים מסוק מלמעלה ובאיזה כיוון, ותוך כדי שהם תיארו לי הגעתי לצעירים האלה. איך מסוק כזה לא עזר לי ולא הביא כוחות?", הוא שואל.
בהמשך הוא מספר כי חילץ גם שוטרים שנמלטו מאזור המסיבה. לדבריו, בזמן שהמתין לכוחות צה"ל שיגיעו לעזור לו, שמח לראות שוטרים וחשב שהם באים לסייע, אך המציאות הייתה שונה.
"הצלתי גם שוטרים שברחו מאזור המסיבה. כשחיכיתי לכוחות צה"ל שיבואו לעזור לי שמחתי לראות שוטרים וחשבתי שהם באים לעזור לי, אבל זה היה בדיוק להיפך. גם על זה אני רוצה תשובה ולא הסבירו לי כלום. אמרו לי רק 'מי כמוך יודע באיזו סיטואציה הם היו, הם נסו על נפשותיהם'. קצינים בכירים במשטרה התקשרו אליי להציל את הילד שלהם או של חברים, במקום שהם יביאו כוחות לעזור. הם אמרו שהם לא יכולים להגיע לאזור, למה? למה הם לא היו יכולים להגיע? איך הצלחתי עם תושבי פטיש ואחרים להציל וכוחות לא הגיעו? אם הם היו יוצאים כמוני ברבע לשבע היינו מצילים עוד לפחות מאתיים".
דוידיאן מדגיש כי הוא נכון ומוכן לשמוע כל תשובה שתניח את הדעת, גם אם תהיה קשה לעיכול, אך לדבריו עד היום לא קיבל שום תשובה.
"אין לי שום תשובות. היום אני מרגיש שאני חי בעולם של שקר. אני מחכה לחקירה הזו", הוא אומר, ומתייחס גם לערפל שלדבריו אופף את כל סוגיית השעות והיממה שקדמו לטבח.
"אנחנו שומעים סיפורים, אבל אין קצה חוט. למה ביטלו את הרבש"צים במושבים? במקום כיתת כוננות נשאר אדם אחד שלא יכול להשתלט על אירוע כזה גדול".
בהקשר זה מציין דוידיאן את מושב עין הבשור, שבו אחד הרבש"צים היה בין המבלים במסיבה. לדבריו, כאשר הבין את המתרחש, הזעיק את אנשי כיתת הכוננות של המושב, ויחד איתם הצליח להציל את היישוב.
עוד הוא שואל: "איך מסבירים את זה שיצאתי ברבע לשבע ועד שמונה וחצי אני מקבל 4000 הודעות ומצליח לענות לתשעים אחוז מההורים לקבל מיקומים וטלפונים ותיאורים של ילדים. יש לי שיחה מאחותו של אופיר שבה היא מספרת שכבר תשע שעות הוא מתקשר לכוחות הביטחון ואומרים לו 'תתפללו ותסתדרו בכוחות עצמכם...'. היא אומרת לי שרק אנחנו נוכל להציל אותו ואנחנו מצליחים להציל את ארבעת הנערים האלה".
הוא מוסיף כי פנה גם לרשות האזורית בבקשה שיוציאו אוטובוסים כדי לחלץ את הצעירים, אך נענה בשלילה.
"יש לי שיחה שבה אני מדבר עם הרשות האזורית שלי כדי שיוציאו אוטובוסים ואצליח להוציא לשם את הילדים, אבל התשובה שקיבלתי הייתה שאסור להם לצאת כי פיקוד העורף אוסר עלינו. למה פיקוד העורף נתן את ההוראה הזו?".
את התיאורים הוא חותם במשפט נוקב: "רמי ותושבי פטיש עשו את מה שצבא שלם לא עשה".
לדבריו, את ועדת החקירה צריכים להוביל אנשי המקצוע האמיתיים, לא משפטנים, אנשי ביטחון או פוליטיקאים, אלא ההורים.
"ההורים שהילדים שלה לא חזרו הביתה, שחוו את השבעה באוקטובר, שהדם של הילדים שלהם נשפך באותו היום, הם אנשי המקצוע האמיתיים שישאלו את השאלות האמיתיות. להם צריך לתת תשובות".
פרק ראשון: השאלות הנוקבות מהטבח נותרו ללא מענה. סמדר סגל
פרק שני: 'חמאס התעצם והשב"כ עצם עין'. מיכה קובי