תא"ל (מיל') משה (מוסא) פלד כבר ראה כמעט הכול. הוא לחם בשחרור ירושלים, השתתף במלחמת יום הכיפורים, נפצע, פיקד על לוחמים במשך עשרות שנים - וגם היום, בגיל 81, ממשיך להתייצב לשירות מילואים, כשמאחוריו יותר מ־630 ימי שירות מאז פרוץ המלחמה.
דווקא מנקודת המבט הזו, של אדם שהקדיש את חייו לביטחון המדינה ולהתיישבות, הוא מבקש להעביר מסר ברור על הדרך שבה, לדבריו, צריכה מדינת ישראל לצעוד.
בריאיון לערוץ 7 מספר פלד כי תמיכתו במפלגת הציונות הדתית אינה מהלך רגעי, אלא תוצאה של מסע אישי שנמשך כמעט שישה עשורים. מאז מלחמת ששת הימים, הוא אומר, הבין כי דרכו הפוליטית כבר אינה חופפת לזו של התנועה שבה גדל, אלא למחנה שלדבריו מבטא את האמונה בארץ ישראל, בהתיישבות ובציונות המעשית.
"מאז מלחמת ששת הימים מצאתי את עצמי עם המחנה ששמח על שחזרנו לארץ אבות", הוא אומר. מבחינתו, ההשתתפות בקרבות לשחרור ירושלים הייתה נקודת מפנה שעיצבה את השקפת עולמו ואת פעילותו הציבורית במשך עשרות שנים.
פלד מזכיר כי היה בין הפעילים שליוו והקימו שורה של מסגרות פוליטיות לאורך השנים - מהתנועה למען ארץ ישראל השלמה, דרך התחייה וצומת ועד יוזמות נוספות שניסו, לדבריו, לשמר את רוחה של הציונות האקטיביסטית. לאורך כל הדרך, הוא מספר, חיפש מסגרת שתשלב אהבת הארץ, התיישבות ואחריות לאומית.
לדבריו, במשך שנים ליווה מקרוב את הציבור הדתי־לאומי בתחומי ההתיישבות והחינוך, והתרשם מהמחויבות ומהעשייה שהוא מגלה בכל תחומי החיים. "העשייה ההתיישבותית, העשייה החינוכית, קליטת העלייה, התרומה לצה"ל והפיקוד עליו - איפה יש ציבור כזה שתורם ותורם ולא נשבר?", הוא שואל.
גם בגיל שבו רבים מבני דורו כבר מזמן פרשו מהעשייה הציבורית, פלד ממשיך לשרת במילואים. במהלך הריאיון הוא מספר כי השלים יותר מ־630 ימי שירות מאז תחילת המלחמה, וכי כבר קיבל צו נוסף להמשך השירות. עבורו, כך עולה מדבריו, המחויבות למדינה אינה מסתיימת בדרגה או בגיל.
במבט לאחור הוא מתאר מסע ארוך של חיפוש אחר הבית הפוליטי המתאים, ומסביר כי לאחר עשרות שנים של פעילות ציבורית הגיע למסקנה ברורה. "הגעתי לגיל שאני יכול לומר לעצמי - זהו. בשבילי בור המים, בור החיים, המים הצלולים, זאת הציונות הדתית", הוא אומר.
לצד תמיכתו במפלגה, פלד מבקש לראות בה גם בית רחב יותר. הוא קורא לציבור חילוני־ציוני המזדהה עם ערכיה להצטרף לעשייה ולהיות שותף לדרך, מתוך אמונה כי שילוב כוחות בין דתיים לחילונים המחויבים לערכי הציונות יוכל לחזק את המחנה הלאומי.
לקראת סיום הריאיון הוא מפנה מבט גם אל המערכת הפוליטית וקורא לאחריות משותפת כדי שלא לפצל את קולות המחנה הלאומי. לדבריו, יש לפעול בתבונה כדי למנוע בזבוז קולות ולחזק את הייצוג של הציבור הלאומי.
את הריאיון הוא מסכם במשפט שמלווה אותו כיום יותר מכל: "חזרנו אל בורות המים. חוזרים אל המים הצלולים" - אמירה שמבחינתו מסמלת את הדרך הארוכה שעשה, ואת התחושה כי לאחר עשרות שנות שירות, לחימה ועשייה ציבורית, מצא את המקום שמבטא יותר מכל את הערכים שליוו אותו לאורך חייו.