אחד הרגעים המרגשים בחופתו של בניה ונינו שהתקיימה אמש (ראשון) היה נאומו של אחיו התאום, איתי ונינו, שהקדיש את דבריו לזכר אחיהם עמיחי ונינו הי"ד, שנפל בקרבות ב-7 באוקטובר.
לצד השמחה הגדולה שבהקמת הבית החדש, העניק הנאום ביטוי לכאב המשפחתי, לגעגוע ולתקווה.
"אנחנו מרגישים בעוצמה את צער הגלות, את צער החורבן, לגלות השכינה, אך לא פחות מכך את גודלו של הזמן", אמר איתי ונינו והוסיף כי לצד הכאב המשפחה ממשיכה להביט קדימה מתוך אמונה, "ורואים בעינינו... כי שב וישוב ה' לציון".
בהמשך פנה אל אחיו בדברים אישיים ומרגשים: "עמיחי, אתה איתנו פה בתהליך. אנחנו חיים אותך, חסרים ומתגעגעים ומחכים לך כל כך. מבינים שיש מערכות שלמות שם למעלה, ודוחפים ומתפללים מכאן", כשהוא מבטא את התחושה כי דמותו של עמיחי ממשיכה ללוות את המשפחה גם ברגעי השמחה.
איתי קשר בין בניית הבית החדש לבין הכמיהה לגאולה השלמה. "אנחנו רוצים כל כך שיגיע אותו אור חדש שיאיר על ציון, שתחזרו כבר כל הגיבורים שמסרו נפשם על העם והארץ. השקט הזה בלעדיכם, שנוכח גם בתוך השמחה הגדולה הזאת, ייעלם. אנחנו בונים בית, מוסיפים אבן, וצריכים אתכם אותנו בבניין השלם".
לקראת סיום התייחס למנהגי זכר לחורבן הנהוגים תחת החופה, ובראשם הנחת האפר על ראש החתן. "האפר הזה שיונח בראשו של בניה, הוא אפר מסיני, ואפר מעזה, ואפר מסוריה, ואפר מירדן, ואפר מלבנון, ואפר מכל מרחבי ארץ ישראל שאנחנו כל כך מתגעגעים אליהם".