בהר הרצל בירושלים הובא בצהריים (חמישי) למנוחות רס"ן במיל' הראל בירנשטוק שנפל אתמול בקרב בדרום לבנון. יחד איתו נפל החובש הקרבי רס"ם במיל' תמיר וקנין.
בירנשטוק בן ה-34 מנוקדים הותיר אישה, 4 ילדים, הורים, אחים ואחיות. במהלך ההלוויה נשמעה שירה של הזמרת אילנית "ללכת שבי אחרייך" עם מילותיו של אהוד מנור "ללכת שבי אחרייך, לנשום את השמש הצורב, לחלום אותך מול שמייך, לכאוב אותך ושוב להתאהב".
אשתו אליה ספדה: "אני משתדלת לזכור שאמרת לי להיות חזקה, תשלח לי כוחות. מבטיחה שהילדים שלנו יגדלו בבית שמח, של ריקודים וכיף. כמה נספר לזיו שאהבת אותו, היית מתלהב ממנו ומחובר אליו. בדיוק כמוך, אם שומע מסוק ישר רץ החוצה". אמו ספדה גם היא: "הראית לי את הכפר הזה, מג'דל זון. חשבתי, מה הסכנה מכפר משוטח? את הדאגות בזבזתי בצוק איתן. הפעם החלטתי לתפוס את עצמי בידיים. אבל הם הגיעו, וחמקו להם. צלצלו בעקשנות עד שפתחתי".
בכאב קורע לב נפרדה אמו וסיפרה על המפגש האחרון ביניהם, ימים ספורים לפני נפילתו. "בן יפה שלי, מתוק שלי, שאני אוהבת, כל כך אוהבת. אני לא מאמינה שזה מה שקרה לנו. ואף פעם, אף פעם, אף פעם לא אאמין שנלקחת מאיתנו ככה", ספדה האם.
היא שחזרה כיצד ביום שני האחרון, בדרכו למילואים בלבנון, הצטרף אליה באופן ספונטני לביקור אצל סבו וסבתו בקריית אתא. "לא סיפרתי להם שאתה מגיע, ופתאום, כמו מלאך טוב משמיים, נכנסת. סבתא צעקה משמחה. עשית סיבוב בגינה, כמו תמיד, ספגת עוד רגעים של ילדות, ואז אמרת לי: 'אימא, הכול נראה כל כך קטן לעומת איך שזכרתי אותו כשהייתי ילד'. צחקנו יחד, אכלנו ארוחת בוקר, התחבקנו והתנשקנו - ומשם המשכת ללבנון".
האם סיפרה כי למרות השנים הארוכות שבהן ליוותה את בנה בשירותו הקרבי, דווקא הפעם לא חששה. "את הדאגות שלי כבר בזבזתי במשך כל השנים - מצוק איתן ועד כל סבבי הלחימה. מאז שבעה באוקטובר החלטתי לתפוס את עצמי בידיים ולבטוח בה'. אבל אז הם הגיעו... ומשם אתם כבר יודעים".
בדבריה תיארה את הראל כאדם מלא חיים, אהבה ושמחת חיים. "אתה הפכת אותי לאימא וגם לסבתא. מי שלא ראה תינוק יפה כמוך, לא ראה תינוק יפה מימיו".
היא סיפרה על משפחתו שהקים עם רעייתו אליה ועל ארבעת ילדיהם. "משפחה מתוקה שבמתוקות, מקסימה שבמקסימות. אליה עמדה לצידך בכל השאיפות הצבאיות שלך. היא ידעה כמה הצבא חשוב לך וכמה הפיקוד היה ערך עליון בעיניך".
עוד סיפרה האם כי בנה נהג לומר לה: "אימא, בסוף כולם מתים. ואם כבר למות - אז לפחות ככה".
בסיום ההספד התקשתה לעכל את המציאות. "איך אפשר להבין שילד פצצת אנרגיה שכמוך שוכב כאן בשקט? היית אדם ששילב אחריות עצומה עם רוח שטות ושמחת חיים. תמיד, כששמעת מוזיקה, היית נכנס בריקוד וסוחף אחריך את כל מי שסביבך. כך נזכור אותך - מלא חיים, אהבה ואור".
שידור חי: נחשון פיליפסון
בדברי פרידה מטלטלים נפרד אביו של רס"ן (מיל') הראל בירנשטוק הי"ד מבנו האהוב, ותיאר אדם שכולו שילוב נדיר של שמחת חיים, אחריות, מנהיגות ואהבת אדם.
"כל כך אהבתי אותך, כל כך גאה בדרך שבה הלכת", אמר האב בקול שבור. "אפילו יכול לומר שגם קינאתי בך. הצלחת למתוח את כל הגבולות - עוד קצת ועוד קצת, בכל כך הרבה תחומים. היית מלא בשמחת חיים, מלא בשטויות, אבל גם מלא ברצינות. לא ויתרת אפילו על קוצו של יו"ד".
האב הודה על 34 השנים שבהן זכה לגדל את בנו. "הפכת אותנו לאבא ואמא מאושרים עד הגג. זכינו לגדול יחד איתך, לראות אותך מקים עם אליה משפחה מופלאה, עם ארבעת ילדיכם - אורי, גפן, מעיין וזיו ישראל".
לצד תחושת ההודיה, לא הסתיר את הקושי העצום לקבל את האובדן. "אני מסוגל להגיד תודה, אבל קשה לי להסכים. זה מבחן אמונה גדול בשבילי. אני מרגיש את הסכין בלב".
בהמשך חזר לרגע המאושר ביותר בחיי המשפחה - יום חתונתו של הראל. "בפעם האחרונה שהובלנו אותך, לפני עשר שנים, זה היה לחופה שלך עם אליה. כל כך התרגשנו, כל כך שמחנו. הבן שלנו מתחתן. ועכשיו תראה לאן אנחנו מובילים אותך. אי אפשר להסכים לזה שהורים יקברו את ילדיהם".
האב סיפר גם על החופשה המשפחתית בטוסקנה, שהתקיימה רק לפני שבועיים, כאשר כל בני המשפחה חגגו יחד את יום הולדתם ה־60 של ההורים. "היינו כולנו יחד. לא היינו צריכים יותר כלום. הרגשנו כל כך ברי מזל על המשפחה הזאת. היית שם במיטבך, עם שמחת החיים שלך. איזו מסיבת סיום עשית לנו... למה? למה? למה?".
בדבריו פנה גם לכלתו והרעיף עליה מילים של הערכה. "נכנסת לביתנו אחרי מרתון ירושלים של הראל. ראינו אישה עדינה, יפה ורגישה, ובמהלך השנים הפכת לגיבורה אמיתית. הערצנו אותך ואנחנו ממשיכים להעריץ אותך על החוכמה, הרגישות והאהבה שבהן בניתם יחד בית לתפארת".
רגע מרגש במיוחד נרשם כשהאב דיבר על שם המשפחה. "בירנשטוק זה מותג צמרת. בצעירותי קצת התביישתי בשם הזה, שכולם טעו בהגייה שלו. אבל לך, הראל, לא הייתה שום בעיה. שאלו אותך מה שמך - ענית בגאווה: 'בירנשטוק'. לקחת את המותג הזה עד הסוף".
לקראת סיום שילב האב את מילות הקינות של תשעה באב עם תפילת נחמה ותקווה. "אנחנו שרים על החורבן ועל הכאב, אבל מסיימים במילים: 'ששון ושמחה יימצא בה'. אולי עכשיו אנחנו חלשים, מובסים ובוכים - אבל אני מבטיח לך, הראל, שאף אחד לא יכול עלינו. ששון ושמחה תמיד יהיו בביתנו". את דבריו חתם בקריאה שנשמעה מבעד לדמעות: "עם ישראל חי".
אחותו נפרדה מאחיה הבכור, וסיפרה על הקשר המיוחד ביניהם, על האיש שתמיד הצטיין בכל משימה, ועל החלל העצום שהותיר אחריו.
"כשאני חושבת על פרידה ממך, אחי הבכור, אני מבינה שחיינו יחד 32 שנים מלאות בשמחה, בצחוק, בשטויות ובציניות, אבל גם ברצינות כשצריך", אמרה. "תמיד הסתכלתי עליך בהערצה. כבר כשהיית המדריך שלי בתנועת הנוער הרגשתי גאווה שאתה אחי".
היא תיארה כיצד הראל בלט בכל תחנה בחייו. "כשהתגייסת לצבא סיימת כל קורס בהצטיינות - קורס מ"כים, קורס קצינים, ובשנים האחרונות גם לימודי MBA. אצלך לא היה דבר כזה לעשות משהו בחצי כוח. תמיד היה אפשר לסמוך עליך שתבצע כל משימה עד הסוף".
לצד הרצינות, סיפרה על חוש ההומור שאפיין אותו ועל הזיכרונות המשפחתיים שיישארו איתם לנצח.
האחות סיפרה כי בשנה האחרונה זכו להתקרב עוד יותר לאחר שעברו להתגורר בשכנות. "רק שבע דקות הליכה הפרידו בינינו. נפגשנו יותר, קפצנו לבריכה בספונטניות, וכמעט בכל מוצאי שבת היית רץ ליד הבית שלי עם החברים. כשנתקעתי עם פנצ'ר ליד בית הספר של הבנות, מיד הגעת לעזור. היית תמיד שם".
היא נזכרה גם בשיחה האחרונה ביניהם, זמן קצר לפני כניסתו ללבנון. "סיפרת לי כמה המצב שם מורכב וקשה. ירדת איתי לפרטי פרטים והסברת למה זו זירה כל כך מסובכת. היית מקצועי בצורה יוצאת דופן".
לדבריה, גם בדרך למילואים המשיך לחשוב רק על פקודיו. "בכל הנסיעות שלנו השנה שמעתי אותך מנהל שיחות עם המפקדים והחיילים. היה לך חשוב לוודא נוכחות מלאה של כולם. לא ויתרת על אף חייל, כי האמנת שרק כך אפשר לעבור את התקופה הזאת בשלום".
בפנייה מרגשת לאלמנתו, אליה, אמרה: "מעכשיו את גם אבא וגם אמא לאורי, גפן, מעיין וזיו ישראל. אנחנו נהיה לצידך כל החיים. את חלק בלתי נפרד ממשפחת בירנשטוק, ואין אפשרות אחרת".
לקראת סיום התקשתה לעכל את גודל האסון. "הראל, תעירו אותי מהחלום הסיוטי הזה. אני לא מסוגלת להחזיק את הכאב הזה עד סוף חיי". את דבריה חתמה בהבטחה מרגשת לאחיה: "מודה לך על 32 שנים נפלאות ומלאות שמחה. אני מבטיחה לך להיות חזקה בשביל אבא, אמא, אליה, הילדים וכל המשפחה. נוח בשלום, אחי הבכור. אוהבת אותך, וכבר מתגעגעת".
בקול חנוק מדמעות נפרד מתן בירנשטוק מאחיו הגדול וסיפר על האח שהיה עבורו חבר הנפש, מקור להשראה ודמות שאי אפשר לדמיין את החיים בלעדיה.
"איך אתה הולך כשיש עוד כל כך הרבה דברים לעשות? מי יטפס עכשיו על הפסגות? מי ירוץ, ירכב ויטייל? חלמתי שנגור קרוב אחד לשני. ארוחות שבת משותפות, משחק של מכבי בחמישי, יציאות משותפות. דמיינתי אותנו עומדים יחד ליד המנגל בזמן שהילדים שלנו משחקים. אחים, במובן הכי פשוט של המילה".
"היית האדם שהכי דמה לי. היה לנו אותו קו מחשבה, אותו הומור ואותם הדברים ששימחו אותנו. היית האדם הראשון שהייתי מתקשר אליו בכל התלבטות".
מתן תיאר את אחיו כאדם שחי כל רגע במלוא העוצמה. "אהבת את החיים, והחיים אהבו אותך בחזרה. בן 34, אב לארבעה ילדים, עם רוח של בחור בן 25. היית איש של אנשים ושל משימות. ידעת לרתום את כולם בקסם שלך, וכל משימה ביצעת בלי קיצורי דרך ובלי פשרות".
"תודה על 27 שנים שבהן היית האח הגדול שלי. תודה על ההובלה, על האור, על החיוך ועל הצחוק. תודה שלימדת אותנו מהי חברות. רק עם השנים הבנתי שהחבורה שבנית סביבך לא נוצרה במקרה - היא נבנתה מתוך השקעה, אהבה והמון נתינה. תודה שלימדת אותנו מהי זוגיות. תודה שהבאת לנו את אליה, ואת אורי, גפן, מעיין וזיו ישראל".
לקראת סיום פנה להוריו, לאלמנתו של הראל ולילדיו. "אמא ואבא, תהיו גאים בהראל שלנו. אנחנו כאן, משפחה חזקה סביבכם. אליה אהובה, הנשמות שלנו קשורות לנצח דרך הראל. כמה הוא אהב אותך, כמה שמחת אותו וכמה כוח נתת לו לבצע כל משימה. ילדים אהובים - אורי, גפן, מעיין וזיו ישראל - אנחנו אוהבים אתכם כל כך. אתם מזכירים לנו את אבא בכל רגע. אנחנו כאן בשבילכם לנצח. אתם הלב שלנו".
