לוחם שהיה לצידו של עמנואל מורנו ברגעיו האחרונים שיתף באזכרה לזכרו בזיכרונות שנשא עמו במשך 20 שנה. בדבריו חזר אל המבצע, אל דמותו של מורנו ואל הרגע האישי שבו ניסה כחובש להציל את חייו.
"בגדול, אני הייתי אחד הצעירים שם, לוחם חדש, צעיר, שעמנואל היה מפקד הרכב שלו", סיפר. הוא תיאר את הרושם שהותיר עליו מורנו למרות הזמן הקצר שבו הכיר אותו, וסיפר על "העוצמה" ועל תחושת הביטחון שהשרה על מי שהיו סביבו, "התחושה של הביטחון ברכב, גם ברגעים הכי קשים".
הלוחם סיפר כי זמן קצר לפני האירוע היו הלוחמים בדרכם חזרה לאחר מבצע מוצלח, וכי השמחה של מורנו הייתה ניכרת. "הרגשות שלו זה משהו שהרגישו. הוא היה מבסוט בעננים, היה מבצע מוצלח והוא היה מבסוט מהמבצע ומהעבודה של החבר'ה", סיפר.
אותה שמחה על הצלחת המבצע ליוותה את מורנו עד לרגעים האחרונים. "זה משהו שאני חייב להגיד, הוא לקח את זה עד לרגע האחרון, את התחושה של השמחה הזאת של מבצע מוצלח, שמסיימים עם כל המורכבויות", אמר הלוחם באזכרה.
אלא שאז, הבינו הלוחמים שהם נכנסים לאירוע. "גם כשהבנו שאנחנו נכנסים לאירוע, עמנואל הראשון שזיהה ונתן אמירה מאוד נחרצת של 'יש פה אירוע'", סיפר.
הוא שב ותיאר את הביטחון שהעניק לו מורנו באותם רגעים, אף שהיכרותם הייתה קצרה. "למרות שהיה לי פרק זמן מאוד קצר להכיר אותו, אני זוכר את תחושת הביטחון שהוא נתן לנו", אמר.
בחלק האישי ביותר של דבריו באזכרה סיפר הלוחם כי שימש גם כחובש, וכי לאחר שמורנו נפגע הוא היה זה שהוציא אותו והחל לבצע בו פעולות החייאה. במהלך האירוע, הוא זיהה שמורנו נהרג.
"אני זוכר שבמהלך האירוע ראיתי שהעיניים שלו עדיין פתוחות", שיתף. "בגדול הבנתי שהוא כבר לא איתנו, ועצמתי לו את העיניים ואמרתי, 'אח, נמצא במקום שכולו טוב עכשיו'".
הלוחם הסביר כי במשך שני עשורים שמר את הרגע הזה לעצמו, בשל אופיו האישי. "לקח 20 שנה להגיד, מספיק אינטימי, אבל שתדעו שזה באמת עמנואל", אמר באזכרה.
את דבריו על אותם רגעים חתם בזיכרון שהותיר בו מורנו בזמן הקצר שבו הכיר אותו. "הדקות האחרונות שלו, זה היה רושם גדול", סיפר.