מחקר חדש של החוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב מציע הסבר להבדלים באופן ההליכה בין גברים לנשים, באמצעות השוואה בין אגני ניאנדרתלים לאגנים של בני אדם בני זמננו.
המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports, נערך בהובלת פרופ' יואל רק ובשיתוף חוקרים מספרד, הטכניון, אוניברסיטת בר-אילן והקריה האקדמית אונו. החוקרים השוו שני אגנים כמעט שלמים של זכרים ניאנדרתלים, שנמצאו במערת כבארה בישראל ובאתר סימה דה לוס ווסוס בספרד, לעשרות אגנים של בני אדם בני זמננו.
מההשוואה עלה כי למרות ממדיהם הגדולים ומבנם המסיבי, האגנים הניאנדרתליים דומים במרבית המדדים דווקא לאגן הנשי בן זמננו ולא לאגן הגברי.
לדברי החוקרים, מפרקי הירך באגן הגבר ממוקמים קדמית יותר על טבעת האגן בהשוואה לאגן האישה ולאגן הזכר הניאנדרתלי. מבנה זה יוצר מנגנון ביומכני שבו שרירי הירך הקדמיים פועלים בדומה לקפיץ: הם מסייעים בבלימת ירידת מרכז הכובד במהלך הצעד, באגירת אנרגיה ובהחזרתה לקראת הצעד הבא.
על פי המודל שמציעים החוקרים, מנגנון זה עשוי לחסוך באנרגיה ולייעל הליכה למרחקים ארוכים. אצל נשים, לעומת זאת, מבנה האגן מושפע גם מהצורך בתעלת לידה רחבה.
החוקרים סבורים כי הממצאים עשויים להסביר חלק מהשונות האנטומית בין נשים לגברים במבנה האגן, ולתרום גם למחקרים בתחומי הביומכניקה, רפואת השריר והשלד, השיקום ומניעת הפציעות.