יוזמת הביטחון האזורית החדשה שמובילה טורקיה מעוררת עניין רב במערכת המדינית והביטחונית, כאשר המניעים העומדים מאחוריה עומדים במרכז הדיון.
ד"ר חי איתן ינרוג'ק, מומחה לטורקיה במרכז משה דיין לחקר המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל אביב, מעריך בראיון לערוץ 7 כי מאחורי המהלך עומדת דאגה מישראל ומכוחה.
הברית הצבאית המתגבשת כוללת שלוש מדינות מרכזיות: טורקיה, פקיסטן וערב הסעודית. לדעתו, הסעודים מצטרפים למהלך בתקווה לקבל מעטפת הגנה מול איראן, אף שהאירועים האחרונים מול החות'ים הראו כי תפקוד התיאום אינו מספק. פקיסטן בונה על הברית כמענה ביטחוני מול הודו, בעוד שטורקיה מצידה מרגישה מאוימת מפעולותיה של ישראל.
אף שטורקיה חברה בארגון נאט"ו ואינה זקוקה מבחינה מעשית לברית הגנה נוספת, היא פועלת בהחלטיות להובלת המהלך מול אסלאמאבאד וריאד. המטרה הטורקית היא שיקום מעמדה והשפעתה ההיסטורית באזור באמצעות המכנה המשותף האסלאמי-סוני. ד"ר ינרוג'ק מסביר כי "טורקיה, בסופו של דבר, רוצה להחזיר את השפעתה במזרח התיכון, וכדי לעשות זאת היא רוצה להשתמש בזהות האיסלאמית הסונית. כשהם מתייגים את ישראל כאיום נגד מדינות האזור, מאוד קל ללכד את המדינות המוסלמיות".
המפה הפוליטית של הברית עשויה להתרחב מעבר לשלוש המדינות המייסדות. בדיווחים בתקשורת הטורקית מוזכרת מצרים כמי שעשויה ליטול חלק ביוזמה, ובמקביל מסומנות סוריה, ירדן, עיראק ולבנון כחוליות נוספות שעשויות להיכנס תחת מרחב ההשפעה הטורקי.
נוכח המציאות הזו, בפני קובעי המדיניות בירושלים עומדות אפשרויות לפעולה אסטרטגית. ד"ר ינרוג'ק מדגיש כי לאור היריבות בין פקיסטן להודו והתמיכה הטורקית בפקיסטן במהלך עימותים צבאיים בעבר, שיתוף פעולה בין ישראל להודו, לצד הצהרות כוח וחתימה על הסכם מקביל, מוגדרים כמענה אפשרי. הידוק קשרים כזה יכול לכלול גם את איחוד האמירויות ויוון.
המניע הראשוני של אנקרה בכינון הברית נשען על הרצון להגביל את מעמדה הצבאי של ישראל באזור. "אמנם הטורקים לא מצהירים שזה נגד ישראל, אבל אם יש לך עיניים, אוזניים ואתה קצת יכול להבין לאן פנינו במזרח התיכון, אתה מבין היטב שטורקיה רוצה להעלות לדיון את הכוח המתגבר של מדינת ישראל לאור הצלחותיה בזירות השונות".