ביום ראשון האחרון, ג' באלול, צוין יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל בשורה של אירועים, בעיקר בציונות הדתית. באותו תאריך לפני עשור הלך לעולמו גם תלמידו, הרב שאר ישוב כהן זצ"ל, שכיהן כרבה של חיפה במשך עשרות שנים.
על הקשר המיוחד בין השניים שוחחנו עם נכדו, הרב יונתן קראוס, יו"ר מוסדות אריאל להכשרת רבנים ודיינים.
הרב קראוס מספר על ילדותו של הרב שאר ישוב כהן "על ברכיו של מרן הרב, וכפי שהרב שאר ישוב היה מכנה אותו 'מרן אור ישראל וקדושו הרב קוק זצ"ל'. הוא נולד בבית הרב הנזיר, תלמידו הקרוב ועורך כתביו של הרב קוק, הוא היה נזיר מבטן, אולי היהודי הראשון מזה אלפיים שנה שגדל כך".
מוסיף הרב קראוס ומספר על הקשר בין משפחת הרב הנזיר, אביו של הרב שאר ישוב כהן, לבין משפחת הרב. ההיכרות החלה עוד בתקופת שווייץ כפי שכותב הרב הנזיר בהקדמה לאורות הקודש, ובירושלים הקשר נמשך באופן יומיומי כאשר הרב קוק היה סנדקו של הרב שאר ישוב ובגיל ילדות היה הרב הנזיר מביא את בנו אל הרב כדי שיבחן אותו בלימודיו במהלך השבוע. הרב קוק היה מושיב אותו על ברכיו, שואל אותו ומקבל את תשובותיו.
באחד הימים שאל הרב קוק אם יש לשאר ישוב הקטן שאלה לשאול אותו. היה זה סביב פרשת בראשית ואכן לילד הצעיר הייתה שאלה, כיצד זה נכתב שהאדם נברא בצלם אלוקים כאשר אין לקב"ה גוף ודמות גוף.
הרב קוק התלהב מהשאלה וביקש מהרבנית לתת לילד סוכריה על שאלתו הטובה ואמר שלעיתים ילדים שואלים שאלות שמבוגרים לא יודעים לענות עליהן... וכדי לקרב את הדברים לליבו של הילד דימה הרב קוק בתשובתו את בריאת האדם לתבנית בארגז החול והוסיף שכאשר יגדל ירחיב, ילמד ויבין יותר.
הרב שאר ישוב כהן ראה את כל פועלו האישי, ההנהגתי והמנהיגותי ברבנות הצבאית, ברבנות העיר, בהנהגת המוסדות, כמגיע מכוחו של הרב קוק ומכוח הקשר עם הרב צבי יהודה קוק ואביו שלו, הרב הנזיר זצ"ל
הרב קראוס מצטט מדבריו של הרב הראשי, הרב קלמן בר, באזכרה שנערכה לרב שאר ישוב כהן, ובדבריו אלה התייחס לדרך המיוחדת שבה שילב בין יישום דרכו של הרב קוק לבין רבנות עיר מורכבת כדוגמת חיפה, הנחשבת ל'אדומה', ולאורך עשרות שנים. הרב בר הגדיר זאת ואמר ש'הרב שאר ישוב הצליח לגרום לכך שכל אחד ירגיש שהוא הרב שלו, ויחד עם זאת הייתה לו הדרך שלו כתלמידם של הרב קוק, הרב צבי יהודה והרב הנזיר'.
בדרך זו עלה בידו להנהיג את הרבנות ב"חיפה האדומה", לזכות גם להערכה מכיוונו של יונה יהב, ראש העיר כיום וגם בתקופת הרב, על אף שליהב עמדות ברורות ונחושות. בנוסף, מציין הרב קראוס, גם אדמו"רים המתגוררים בעיר עם קהילותיהם ראו בו דמות ראויה להערכה וכבוד. עוד מוסיף הרב קראוס ומציין כי להבדיל, גם תושביה הלא יהודים של העיר רחשו לו כבוד רב.
"הרב שאר ישוב ידע להחזיק אמירה של קודש תורה ויראה, ומתוך כך לראות כל אחד במקום שבו הוא נמצא, להעריך ולכבד את המקום שבו הוא נמצא", אומר הרב קראוס ומציין כי ברוח זו גם בבית המדרש במכון אריאל לומדים זה לצד זה מכל מגוון החוגים, ציונים דתיים לצד ליטאים, ספרדים, חסידים ואחרים. "זה לא פשוט ויש מורכבויות שלפעמים מתחדדות כמו בתקופת מלחמה, אבל מכבדים זה את זה ולומדים יחד".
לשאלתנו כיצד ניתן להנחיל דרך מכילה שכזו לדורות הבאים של ההנהגה הרוחנית בישראל, אומר הרב קראוס כי אכן "לפעמים צריך לעצום עין ולהבליג, אבל הסוד של הדברים הוא נקודת האיזון. אנחנו מאמינים בכל לב בתורה ובדרך מסוימת של עבודת ה', ועם זאת אנחנו יודעים שיש עוד דרכים, ואלו ואלו דברי אלהים חיים. אנחנו גם יודעים שמחוץ לעולם התורה כולם יהודים ושיש נקודת אמת בהרבה מגמות השונות וניתן ללמוד מהם, ועם זאת לא מתבלבלים ומבינים שלפעמים לא צריך לוותר. הרב שאר ישוב והרב קוק היו כהנים, שילוב של קנאות פנחס ואהרון הכהן שהיה אוהב שלום ורודף שלום. צריך לדעת להחזיק את שני הדברים יחד".
הרב קראוס מעיר ומציין שעבור הרב שאר ישוב כהן לא היה צורך להתאמץ כדי להיות כזה, אלא שזו הייתה הדרך שעליה גדל וממנה צמח, מה שהפך עבורו את האתגר לקל הרבה יותר.
עוד שאלנו את הרב קראוס אם להערכתו העובדה שגם הרב קוק וגם הרב שאר ישוב הלכו לעולמם באותו תאריך בשנה, ג' אלול, גרמה אולי להפניית תשומת לב רבה לרב קוק ובמידה מסויימת להתעלמות מדמותו של הרב שאר ישוב. הרב קראוס משיב בשלילה ומעריך שגם הרב שאר ישוב כהן עצמו היה משיב בשלילה, שכן הערצתו לרב קוק ולאביו הרב הנזיר הייתה בלתי נתפסת ו"הוא היה מחבק כל מה שמאדיר את דמותם".
במידה מסוימת, אומר הרב קראוס, יתכן והתוצאה הפוכה, ש"זכרו של הרב שאר ישוב מואר מזכרו של מרן הרב, ואולי גם זכרו של מרן הרב ביחס אחר מואר מזכרו של הרב שאר ישוב שהמשיך את דרכו".
הרב קראוס מציין כי לקראת יום השנה העשירי לפטירת הרב שאר ישוב יצא לאור הספר 'תורת שי' המכנס לתוכו רעיונות מתורת הרב קוק הנכרכים בפרשות השבוע ומחברים בין תורה גדולה ועצומה לחיי העשייה הציבורית וההנהגה הרבנית, כפי שעשה הרב שאר ישוב עצמו בחייו.