אחד המסרים הבולטים של המחאה נגד הרפורמה המשפטית התמקד בטיעון על ריכוז הכוח השלטוני כביכול בידי נתניהו.
הוא תואר כדיקטטור לכאורה תוך אזכור שמותיהם של דיקטטורים מפורסמים. אפשר היה להראות שגם בכנסת הדבר היה רחוק מהמציאות, דוגמת חוק הגיוס שלא עבר. עתה מתברר שגם בתוך מפלגתו הדברים אינם פשוטים.
תוצאות הפריימריז מבהירות שגם אם לנתניהו השפעה רבה, וזה בהחלט הגיוני שתהיה לו השפעה, קשקושי הדיקטטור כביכול רחוקים מאוד מהמציאות. הדוגמה הבולטת היא דוד ביטן, שנתניהו היה רוצה לראות מחוץ לרשימת הליכוד אך הדבר לא צלח. גם במיקום השמור לאישה חדשה זכתה המועמדת של ביטן ולא מומלצות נתניהו.
תוצאות הפריימריז מגבילות את החופש של נתניהו להביא מועמדים כרצונו. שיריונים נועדו לתקן פגמים דוגמת חוסר איזון ברשימה שנבחרה בתהליך שאין עליו שליטה. אפשר להצביע על שלושה ייצוגים חשובים שייתכן שנתניהו יצטרך להביא בשיקוליו לגבי השיריונים.
מפלגת שלטון בימינו לא יכולה להרשות לעצמה שרק עשרה אחוזים מהמועמדים יהיו מועמדות. תהיה אשר תהיה העמדה לגבי האופן הראוי של שילוב נשים במוקדי השפעה, מפלגת שלטון לא יכולה להציג רשימה שבה האישה הראשונה במקום השמיני והבאה אחריה רק במקום העשרים. היא לא יכולה בגלל מה שיריביה יעשו מזה בבחירות וגם מבחינה עניינית. לכן, ייתכן שכבר בשעות אלו שוקל נתניהו להוסיף במסגרת השיריונים לא רק עוד אישה אחת, אלא אפילו שתיים.
חוסר בולט נוסף הוא בתחום האסטרטגיה והביטחון. לליכוד היה מאז ומתמיד מחסור בלשעברים בכירים שבדרך פלא כמעט כולם מוצאים את דרכם לשמאל ולמרכז. הבחירות הללו מתקיימות על רקע המלחמה הארוכה ביותר בתולדות ישראל, שסופה לא נראה באופק. גם אם חלק מהחזיתות לא נראות כפעילות בעצימות גבוהה, לכולם ברור שהעימותים הצבאיים בעצימות גבוהה ממתינים במעלה הדרך. גם בהקשר זה נתניהו יכניס לשיקוליו את שאלת הייצוג של התחום ברשימה.
אמנם משמעותו של מה שמתואר כקול הרוסי הולכת ופוחתת עם השנים, אולם השתלשלות העניינים הביאה לכך שיולי אדלשטיין עזב למפלגה חדשה שמנסה לאתגר את הליכוד. מי שהיה אמור אולי למלא את החסר, זאב אלקין, נדחק הרחק לאחור. ייאמר מיד שזו לא בעיה כל כך גדולה מכיוון שהרוב המכריע של יוצאי בריה"מ וצאצאיהם כבר מזמן אינם עולים חדשים אלא צברים שסוגיית הייצוג לא בהכרח משמעותית בעיניהם.
בדיחה מפורסמת בתחום ייצוגי הזהות בפוליטיקה עוסקת בדמות אחת שמרכזת במהותה את כל הייצוגים החסרים. אם נלך בכיוון זה, נתניהו זקוק לאישה מיוצאי בריה"מ בעלת עבר ביטחוני עשיר.
בשלושת השבועות הקרובים, במקביל לבניית הרשימה, נתניהו והליכוד יפעילו את כל כובד משקלם לאתגר העצום של סידור וארגון גוש הימין.
בהקשר זה יש לזכור כי יש סיכוי שהתארגנויות דוגמת המחנה הממלכתי של גנץ והבית הציוני של חילי טרופר ויועז הנדל ימשכו חלק מקולות הימין. לאלה יש להוסיף התארגנויות המזהות עצמן באופן מובהק כימין. יש לדייק: לא כל מי שמזהה את עצמו כימין מזוהה אוטומטית עם גוש הימין. כך לדוגמה תנועת 'האחדות' בראשות גלעד ארדן. משה פייגלין בראשות 'זהות' מדגיש שוב ושוב שהוא יילך עד הסוף. ואם זה לא מספיק, לפחות שתי התארגנויות עדיין לא הכריזו רשמית על התמודדות אבל הן מוכרות. האחת בראשות עופר וינטר והשניה בראשות אמיר אביבי.
ללא התארגנות יעילה של הימין, את הבחירות עלול להכריע אחוז החסימה.
המאמר מובא באדיבות השבועון "מצב הרוח"