בשורות הבאות לא תקראו על סיפורי גבורה הרואיים, לא על היתקלויות עם מחבלים או על חילוץ פצועים תחת אש, אלא על שגרת יומם של עשרות אלפי ישראלים זה תקופה ארוכה.
קצת מאחורי הקלעים על המשמעות של מה שאתם שומעים כ"חיילים שנמצאים בעומק לבנון": אנו נמצאים בבתים אחדים שנשארו יחסית על תילם בכפרים שקיבלו "טיפול מיוחד" על ידי צה"ל. בתים רבים ותשתיות ששימשו לטרור נהרסו עד היסוד. כך בכפרים רבים, בעומק של קילומטרים, לכל אורך גבול הצפון.
בלילות ובימים יוצאים לפשיטות ולסריקות, להמשך חיסול תשתיות טרור ומנהרות ולהשמדת אמצעי לחימה בכל האזור. זה שינוי ביטחוני עצום שאנשים אולי לא מצליחים להבין או לתפוס. אבל המשמעות היא: חיזבאללה הורחק מיישובי הצפון, מדינת ישראל תופסת ונאחזת בשטח משמעותי בתוך לבנון, ולוחמי צה"ל "מכסחים את הצורה" לאויב.
בבית שבו אנו ממוקמים כעת אין חשמל סדיר ואין מים זורמים. יש גנרטורים שמשתדלים לספק חשמל לצרכים בסיסיים, כמו מאווררים, ובחלק מהבתים יש מזגן שיקל על החום הכבד. משפצים פה עכשיו כמה איתורים בתקווה לשיפור קל בתנאים.
אנחנו ישנים על מזרנים מלאי אבק וזיעה, כ-13 חיילים בחדר, ואוכלים לרוב טונה, טורטיות ומנות קרב; לעיתים יש משהו מבושל ברמה של אורז, פתיתים וקבנוס. שיירות לוגיסטיות מכניסות מדי כמה ימים אספקה בסיסית. נמצאים על מדים ובנעלי צבא כל היום, בכוננות מתמדת.
בין משימה בעומק הכפרים לסריקות בסבך נגד טרור, משחקים שש-בש, מחפשים קליטה סלולרית שבאה והולכת ושותים הרבה כוסות קפה שחור.
זה לא יום אחד ולא יומיים. זו שגרת חייהם של המוני לוחמי מילואים במשך כל חודשי הקיץ. מה גורם לאדם, במשך שלושה חודשים, לעזוב את האישה והילדים, לעצור את העבודה, לחיות בתנאים לא פשוטים ולצאת שוב ושוב למשימות מורכבות שמסכנות את חייו?
אלו מעגלים של מאות אלפי ישראלים - מילואימניקים ובני משפחותיהם. מה מניע אותם?
במילה אחת - אהבה. הם אוהבים את המדינה. הם אוהבים את עם ישראל. הם אוהבים את האחים שלהם בצפון ובדרום. הם אוהבים את האחים שלהם לנשק במילואים.
דווקא בתקופת בחירות, כשעסוקים הרבה בחידוד ההבדלים, ביריבות ובהשמצות, וכשהתקשורת מדווחת בעיקר על השונה והמבדיל, תזכרו שבאמת יש בעם שלנו בימים אלו רגעי אהבה מופלאים. אהבת חינם שלא הייתה כמוה - לא בכמות האנשים שמגלים את אהבתם, לא באורך הזמן ולא במחיר העצום שמשלמים על האהבה.
תהיו אופטימיים. יש פה המון טוב, אור ואחדות במדינת ישראל.
כותב הטור הוא מנכ"ל מפלגת הציונות הדתית