בשבוע האחרון של חודש אלול מצטרפים גם העולים מגלויות אשכנז לאחינו העולים מגלויות ספרד והמזרח, לשבוע מרוכז של זעקת סליחות, לקראת יום הדין של שופר התרועה - 'המסדר' שבו כולנו נעמוד דום ונשמע קול שופר!
ביום הדין של תרועת השופר אין אפילו קטע אחד של בקשת סליחה ותחנונים, כי רק מידת הדין קובעת, ואין שום אדם שיכול לחמוק מדין התרועה, כי 'המלך בשדה', והוא בוחן בבת אחת את כ-ו-ל-נ-ו, בין אם אנו עומדים ב'מסדר' השופר, ובין אם חלקנו מתחמקים!
לכן, המנהג היהודי הוא להתכונן לקראת יום הדין ולהרבות בסליחות ובתחנונים בחודש אלול, ובמיוחד בשבוע האחרון! לפי ההלכה היהודית, מי שפגע בחברו, או בציבור, חייב לבקש סליחה מאלה שנפגעו, לפני שהוא עומד לבקש סליחות מלפני ה'!!!
והנה דווקא השנה, לקראת מערכת בחירות קריטית, השבוע של הגשת הרשימות לכנסת נופל בדיוק על שבוע הסליחות הגדול לקראת יום הדין הנורא!
האם כל מנהיג של כל רשימה, יודע ומבין גם על מה חובתו לבקש סליחה?
מי שחושב שברשימה שלו אין שום פגם, ובכל מעשיו למען עם ישראל בארץ ישראל, הוא עשה רק טוב וחסד, ואין לו חלק בשום טעות ובשום כישלון - ספק רב אם הוא ראוי להנהגה בישראל!
גם מובילי רשימות חדשות לבחירות יש להם עבר ציבורי בו פעלו ועשו גם דברים טובים וחשובים, וגם שגיאות וטעויות - האם יש להם אומץ גם לבקש סליחות מהציבור על טעויות וכישלונות, יחד עם בקשת התמיכה?
במאבק הציבורי והפוליטי מקובל, שכל מבקש תמיכה מציג רק את הצדדים הטובים באישיותו, בשותפיו, בעברו, ובתוכניותיו - ואילו הצדדים השליליים, הטעויות והמחדלים, שייכים רק ליריבים הפוליטיים והאידיאולוגיים - כל צד מכה באריכות ובהרחבה על חזהו של צד אחר, ואף אחד לא מעלה על דעתו להתנצל לפני הציבור על חטאיו שלו!
רעיון הסליחות המדהים שייך רק לסידורי התפילה ולעומדים לפני ה' ביושר, מכים על החזה של עצמם, בלחש ובקול, מבלי להתבייש, ומקווים לצאת זכאים ביום הדין הנורא, במסדר תרועת השופר!